וכתב עוד בבעל הטורים ונראה שאפי' אינו מפרש בהדי' אין התר אלא במעלהו מעט אבל אם מעל' הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו הרבה הוה ליה כמפרש ואמרי' בגמ' בתר הכי אמר רב פפא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט שכראי לא פסיד זוזי לא צריכנא אנא הוא דעבדינא מולתא גבי לוקח א"ל רב ששת מאי חזי מר דאזיל בתר דידך זיל בתר דידהו דאילו הוו להו זוזי הוו סקלי כי השתא השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמיה ופרש"י טרשא דידי שרי עושה שכר תמרים היה ומוכר בזמן הזול בתשרי בשער של ניסן וממתין לו עד ניסן אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי ומאי טעמא ניחא להו דליקום ברשותיה דכל היכא דקא אזלי שבקי להו מכסא ונקיט להו שוקא והלכתא כר"ח ופרש"י רב חמא מוכר פרקמטיא היה מוסר במקום הזול בשער שהוא נמכר במקו' היוקר וממתין להן והן מעלין אותו למקום היוקר והוא מקבל עליו אחריות דרך בהליכה והלקוחות משתכרים בפרקמטיא שלוקחים שם במעותיו ומביאין לכאן ואחריות החזרה עליה וכיון דלא מקבלי עלייהו אחריות הויא מלוה גבייהו עד שהפרקמטיא נמכרת והן מקבלין המעות ואותן המעות נעשין עליה' מלוה ואין כאן רבית נקטי להו שוקא מכריזין שלא יהא אדם רשאי למכור עד שימכרו הם וכתוב בהגהות אשרי ואף בחזרה וזה היה שכרם ולכך שרי הא לאו הכי אסור כר"י עכ"ל ואי אפשר לומר דאחריות הדרך בחזרה קאי דבלאו הכי שרי דהא נקיט להו שוקא ושבקי להו מכסא הוי שכרם אלא אנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא הוי בחזרה שהיה תועלת להם וזה היה שכרם דאלו בהליכה לא היו הם נהנים כלום כך נראה לי:
אבקת רוכל · חלק ה׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.