ועוד קשיא ליה איך יתכן שהאחרונים שאמרו יספיק שיהיה לו רשות להניח שם כליו והוא רבי אהרן וחכמים אחרים נחלקו על הגמרא שבגמרא פסקו הדין שצריך שיהיו שם כלים ולא די זה אלא שיהיו אינן ניטלין בשבת דתנן בפרק כיצד משתתפין בית התבן ובית העצים ובית האוצרות הרי זה עירוב והדר שם אוסר עליו רבי יהודה אומר אם יש תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו ואמרינן בגמרא היכי דמי תפיסת יד כגון חצרו של בוניס בן בוניס פי' בוניס היה עשיר וכל בית שהיה לו בחצרו היה לו סחורה ומיני פרקמטיא ורבא בר רב חייא אמר אפילו יתד של מחרישא אמר רב נחמן תני דבי שמואל דבר הניטל בשבת אוסר דבר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר ע"כ הרי כולי עלמא מודו בגמרא שצריך שיהיו לו שם כלים בפועל ולא בכח שיהיה לו רשות להניח שם כליו ואיך אפשר שרבינו אהרן חולק על הגמרא חלילה חלילה אלא ודאי דגמרא מיירי בנושא הראשון ורבי אהרן מיירי בנושא השני וראיה לזה שהרי הרשב"א כתב השני מאמרים שדברו הראשונים והאחרונים ופסק הדין כשניהם ואם הוא נושא א' או יש לשנים נושאים אלו דין אחד איך סתר דבריו שהרשב"א כתב בספר תורת הבית ז"ל ישראל שהשאיל ביתו או השכירו לאחר אם יש לבעל הבית תפיסת יד בו אינו אוסר עליו איזו היא תפיסת יד כל שיש לו שום דבר שאינו ניטל בשבת כגון טבלה או עששית כו' וסמוך לזה כתב גוי שהשכיר רשותו לגוי אחר אם המשכירו יכול לסלק את השוכר כל זמן שירצה שוכרין אפי' מן המשכיר אבל אם אינו יכול לסלקו לא:
אבקת רוכל · חלק מ״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.