אבקת רוכל · חלק מ״ז סימן ז׳

ועוד שאפילו באניה או חצר ראוי להיות ב' תנאים האחד שצריך שיהיה למשכיר מקום מיוחד בביתו של שוכר ולא שיהיה לו מקום בלא יחוד בכל מקום שיזדמן אלא מקום מיוחד צריך ואם אינו מיוחד אוסר השני שיהיו לו שם מטלטלין במקום לא שתהיה לו רשות לבד לתיתם שם דאי לא תימא הכי אמאי הוצרכו בגמרא לחלק בין כלים הניטלין בשבת לשאינן ניטלין דהא בלאו הכי נקראת תפיסת יד ובלבד שתהיה הרשות בידו להניחם שם בכל עת שירצה אלא ודאי לא מיקרי תפיסת יד אלא בשני התנאים הילכך אע"פי שהמלך יש לו תפיסת יד בכל בתי העיר להפקיד שם כליו אינו יכול להקנות רשות הבתים ליהודים אחר שאין למלך בית מקום מיוחד שבו יפקיד כליו וגם אין לו שם כליו שאינן ניטלין שצריך שיהיו לו שם כליו בפועל לא שיהיו בכח ומשיי' בכל א' מהם מקו' מיוחד לעצמו אשר בו יפקד כליו וכיון שהדבר כן אין לו תפיסת יד כלל באחד מבתי העיר באמת ובמשפט ואין מספיק לו שתהיה הרשות בידו להשתמש בכל בית בכל עת שירצה א"כ אין לשכור ממנו רשות להשתף בעיר כ"ש מאחד מבניו או משרי מלכותו רק מכל אחד ואחד מבעלי בתים של העיר דכיון שהדרים בבתים ובחצרות הם האוסרים לטלטל בעיר מהם צריך לשכור הרשות ע"כ דברי החכם הנז' הכלל שלפי שחשב שאלו השני הנושאים אחד ושדיניהם אחד חשב שהאחרונים שאמרו שנקראים תפיסת יד כשיהיו לו רשות להניח שם חפציו א"ה אם אין לו חפצים שם בפועל שהא' מהם הוא רבינו אהרן נחלקו על הראשו' שהצריכו שיהיו לו שם חפצים בפועל ושאינן ניטלין בשבת וזה אינו כן אלא ודאי הראשונים הודו לדברי האחרונים שהראשונים מאמרם בנושא הראשון והאחרונים דברו בנושא הב' שהוא גוי שהשכיר לגוי והלך השוכר: