וזה הנתיב הדחוק הנלחץ מצאתי ליישב דעת הר"מ והוא דחוק מאד דמנ"ל לדמות שר העיר לאב הבנים ובני העיר לבני האב ומנ"ל דמיירי מתני' כשהחצר של האב דילמא אינו משל אב וכן משמע ממתני' אחר שלא פי' כן ומנ"ל שיש בחצר דיורין גוים וא"ת מאחר דמתני' מיירי התם משמע שהוא כולל אפי' שהחצר של אב מיירי בין שיש דיורין גוים בין שאין דיורין גוים סוף סוף מנ"ל שלפי שאמ' מתני' צריכין לערב הכונה שכלל בכאן שכירות מן הגוים ואפילו שנניח שבצריכין לערב כלל שכירות מגוים ומנ"ל שיהיה השכירות מבעלי בתים ולא מן השר דילמא אפי' מן השר שכשתאמר שמה שאמר צריכין לערב ר"ל לערב ולשכור אפ"ה נאמ' לערב ונאמר אנו שמי שראוי הוא השר הכלל שראית הר"מ ממתני' לשלא נקנה רשות מן השר חלושה וחלושה וגם הר"מ ראה וידע כל זה אלא שסברתו היא שאין קונין רשות מן השר ובקש ראיה דרך אסמכתא בעלמא ועתה הטור והר"מ סברתם שאין קונין רשות מן השר ואין להם ראיה כלל ואחר שזאת אמת לא הבנתי מה שכתב החכם הנז' על דברי הר"מ וראייתו שכתב וראייתי זאת מבוארת במשנה פרק הדר מה שראה מבואר אם רואה המשנה כצורתה זיל קרי בי רב הוא ואם ראה מבואר מה שכתב הר"מ כדאית' בעירובין האחים הדרים בחצר בזמן שאוכלין משל אביהם אין צריכין לערב אדרבא במשנה אומר בהפך שאומר במשנה צריכין לערב והר"מ כתב אין צריכין לערב ואם אמר כן על מה שפי' בגמ' שמכלל אותו הפי' שפי' בגמ' על המשנה יוצא מכללו דין שאין צריכין לערב זה אינו מבואר במשנה אלא נעלם מאד עד שפירשוהו כן בגמ' על צד הדוחק ועוד שאינו מבואר במשנה אלא בגמ' ואם כונת החכם שנראה מבוארת הנפקותא והדין שמוציא הר"מ מהמשנה ולא יראה כמו שראיתי הכלל שלא מצינו מי שיאמר שאין קונין רשות מן השר אלא הטור והר"מ אבל כל שאר הפוסקים משמע מהם שקונים רשות מהם וגם מן הגמ' כמו שכתבתי בתחלת דברי ועוד אומר לך שגם הר"מ והטור יודו שקונין רשות מן המלך וזה יתבאר בהקדמה אחת אמתית שאי אפשר להכחישה והיא שמה שאמרו הטור והר"מ שאין קונין רשות אינו מאמר כללי לכל שר שהרי יש שר שכ"ע יודו שיקנו רשות ממנו והוא שר שהבתים שלו והשכירם ונשאר לו רשות לסלקם שמבואר בגמ' וכההיא דרשב"ל ותלמידי רבי חנינא שהמשכיר שהבתים שלו והשכירם אם מצי מסלק ליה יכול להשכירו לישראל ולא גרע שר ממשכיר דעלמא אבל אדרבא בשביל שהוא שר היה ראוי שיהיה לו יותר יכולת להשכיר ממשכיר דעלמא ובזה השר כ"ע מודו שיכול להשכיר ועוד שכן כתב הרשב"א בפירוש בתשובת שאלה ז"ל:
אבקת רוכל · חלק מ״ז סימן כ״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
