ועתה אקשה להרמנ"ע עצמו ואומר שראיתו אינה ראיה כלל והטענה היא זאת שלשון המשנה בעירובין פ' הדר הוא זה האחין השותפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכים עירוב לכל א' וא' לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב מבטל רשותו מאימתי בזמן שמוליכין עירובן במקום אחד אבל אם היה העירוב בא אצלן או שאין עמהם דיורין בחצר אינן צריכין לערב ופי' המשנה דרך קצרה הוא זה מה שאמרו האחין השותפין אין הכונה האחין שהן שותפין אלא כאלו אמר האחין או השותפין ומ"ש היו אוכלין על שלחן אביהם אלא שנותן להם פרס ואוכלין כל אחד בביתו ואב ובנים כולם בחצר אחד וה"ה אם הבנים בחצר אחרת ופי' המשנה ואמר שמה שצריכין כל אחד ואחד מהבנים לתת עירובו הוא אם יש דיורין אחרים בחצר דמגו שדיורין האחרים אוסרין זה על זה אוסרין האחין זה על זה אחר שאינן אוכלין ממש על שלחן אביהם אלא שנותן להם פרס אבל אם אין דיורין בחצר אין צריכין לערב כלל שכלם נמשכים אחר האב כיון שנותן להם פרס ולא באתי עתה לפרש כל המשנה אלא מה שצרי' ממנה לנדון שלפנינו:
אבקת רוכל · חלק מ״ז סימן כ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.