אבקת רוכל · חלק מ״ז סימן י״ג

ועוד שא"צ שיביאם בשום זמן אלא שיהיה לו רשות להניחם כשירצה ואפי' לא הביאם לעד. ועוד שהרי הרשב"א כתב אפי' אין לו שם כלים אלא שיש לו רשות להניחם שם די כמ"ש למעלה ואז שוכרין אפי' מן המשכיר ע"כ ולא כתב שיהיה לי שם מקום מיוחד להניח שם כלים ועוד שהטור כתב אם נשאר לו שום תפיסה בבית יכולים לשכור ממנו ולא כתב מקום מיוחד ועוד שהטור כתב גוי שהשכיר ביתו לחבירו גוי אם נשאר לו שום תפיסה כל דהוא אפי' התפיסה הפחותה שאפשר וא"כ א"צ מקו' מיוחד שאם צריך מקום מיוחד אינה תפיסה פחותה אלא ודאי יספיק כל מקום שיזדמן בבית ועוד לא ראיתי במשנה ולא בגמר' ולא בפוסקים מי שיזכור מקום מיוחד. ועוד שגם רש"י שהביא החכם הנז' בקונטריס הנז' שמדבריו הוציא שצריך מקום מיוחד לא ראיתי כן ברש"י שרש"י לא אמר מקום מיוחד אלא כת' תפיסת יד שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע ע"כ הרי שאמר מקום בדירתו לא אמר מקום מיוחד וכוונתו שנשאר לבעל הבית מקום ששם כליו וכליו שם בפועל ויהיה איזה מקום שיזדמן שהמקום שנשאר לו הוא המקום שיחפוץ בכל הבית באיזה מקום שיהיה פי' עתה יש לו כלים במקום אחד במזרח הבית כמשל וכשיחפוץ לשנותם מן המקום ההוא למערב הבית ג"כ יש לו רשות לעשות וכן בכל מקום מכל הבית ובלבד שלעולם יהיו כלים שם בפועל וזה הפי' משמע שהוא אמיתי כלשון רש"י מאחר שלא אמר מיוחד ועוד אם כונת רש"י מקום מיוחד מנ"ל זה שמלשון המשנה לא יוכל רש"י להוציא זה שלשון מתני' היא רבי יהודה אומר אם יש תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר ולא אמר רבי יהודה מקום מיוחד אלא תפיסת יד וא"כ אפי' אינו מיוחד יש לו תפיסת יד ופי' הרמב"ם תפיסת יד שמוש ועכשיו אודיעך חידוש טוב בזה והוא שעד אתה אמר החכם שצריך מקום מיוחד דוקא ואם אינו מיוחד אוסר ואני אמרתי שלאו דוקא מיוחד אלא בין שיש לו מקום מיוחד בין אין לו מקום מיוחד אינו אוסר ועכשיו אני אומר שהוא הפך ממה שאמר החכם אלא שאם יש לו מקום מיוחד אוסר ואם אין לו מקום מיוחד אינו אוסר וזה יתאמת בשכבר ידעת שכמו שהגוי בעל הבית שבחצר יכול להשכיר לישראלים שבחצר כן שכירו ולקיטו של גוי יכול להשכיר כדגרסינן במסכת עירובין פרק הדר ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר בריסתק א"ל אוגר לרשותך ולא אוגר להו וא"ל רבא ליזיל חד מיניכו ולישאל מיניה דוכתא וליתיב בה מידי דהו"ל כשכיריה ולקיטיה ואמר רבי יאודה אמר שמואל אפילו שכירו ואפי' לקיטו נותן את עירובו ודיו ע"כ וצריך שתדע דהא דשכירו יכול להשכיר דוקא אם יש לו רשות להשתמש בכל הבית כמו הבעל הבית שאז הוא כשלוחו להשכיר כל הבית אלא בחלק מיוחד א"י להשכיר לפי שאינם דרים בעיר כל א' בחצר בפ"ע כי לפי שהן אוסרן זה על זה גם הגוי אוסר עליהם ומזה אתה יכול לדון כי אותו התיקון בעצמו שצריכים לעשות שני יהודים הדרים כל א' בבית מיוחד לאכילה בחצר א' עם הגוי והיא שצריכין לשכור רשות מן הגוי הדר עמהם בחצר וכן שנים או שלשה גוים הדרי' בחצר א' עם היהודים ההמה צריכים היהודים ההם לשכור רשות מכל א' וא' מהגוים הוא בעצמו התיקון ליהודי' רבים הדרים כל א' וא' בבתים מבעלי בתים גוים שבעיר בפרט וכ"כ רבי' פרץ עיר מוקפת חומה ישראל הדר בה יחיד מותר לטלטל בכל העיר וא"צ לשכור רשות מכל העיר אבל אם היו שנים בשני בתים אפילו ערבו שניהם יחד אסורים לטלטל בעיר עד שישכירו רשות מכל הגוים עכ"ל וכן הביא המרדכי פסק הלכה וכ"כ בה"ג וז"ל ואי מתא דגוים היא בעי למיזבן רשותא מכל גוים דאית בה כי היכי דתיקום כולה מתא ברשותא דישראל ולבתר ערבי עכ"ל וע"ז סמך בעל ספר ה"ג עכ"ל החכם הנז' במין הראשון של ראיות וזה המין נחלק לשנים הא' ממסכת עירובין מדמינן פי' שאחר שבמסכת עירובין לעולם השוו תיקון המבואות עם החצרות ועם כל העיר לחצר עם הבתים בכל הדינים ובכל הענינים א"כ מאחר שפירשו שחצר שבו בני יהודים וגוי אחד או שנים הצריכו שיקנו רשות מבע"ה בעצמו א"כ ה"ה נמי בעיר בכללה שבה יהודים רבים וגוים רבים צריך שיקנו רשות מכל בעל בית ובית ולא משר העיר וזאת הראיה היא דרך חיוב שמה שפסקו החכמים ז"ל בחצר עם הבתים יפסקו במבואות עם העיר לא שאמרו בפי' שלא נקנה רשות משר העיר זהו החלק הראשון מן המין הראשון של ראיות: