וגם נראה לי שאין לפרש שמדת חסידות הוא על גוף הפדיון אבל אין אנו חייבים אפי' מדברי סופרים לפדותו כי כבר כתב בפי"א ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות ואם אין חיוב הפרשת מעשר שני בזמן הזה א"כ מה ביעור וידוי איכא וא"ל שהביעור וידוי הוא על התרומה ומעשרות והלא עיקר וידוי הוא על מעשר שני דהא ביערתי הקודש מהבית זה מעשר שני ונטע רבעי שנקראו קדש ואם נאמר שאנו חייבין להפרישו אבל לפדותו הוא מדת חסידות אלא שיאכל בלי פדיה זה אינו דהא כתב הר' בפ"ב ואם נכנס בירושלים אף בזמן הזה אין מוציאין אותו משם ומניחין אותו שם עד שירקב לפי שהואיל ונכנס בירושלים אין לו פדיון אי אפשר לאוכלו בלי פדיה וא"כ ודאי מה שכתב הרב מדת חסידות הוא לפדותו בשיוויו אבל לפדותו פחות משיוויו חייבין אנו:
אבקת רוכל · חלק ד׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.