אבקת רוכל · חלק ל״ט סימן ב׳

ו ועל הספק הג' אנסה הבהמה עצמה או שאנס השוחט הסימנין כו' דהא נבלה ודאי מבעי ליה ואמאי כתב הרמב"ם דהויא ספק הנה בריש אלו טרפות איבעיא לן אנסה עצמה מהו ואסיקנא בתיקו ומשמע דה"ה לאנס השוחט את הסימנין דמה לי הכי ומה לי הכי ואע"ג דבתר הכי אמרינן יתיב רבי יוחנן ור"ל ונפק מילתא מביניהן אנס השוחט את הסימנין ושחט פסולה ס"ל להרמב"ם דהיינו לומר דאסורה באכילה מספיקא אבל לא לחייבו מלקות ואם תשאל גם על הגמרא מה טעם עלתה בתיקו אשיבך כנראה לי דהכי פירושא אנסה הבהמה עצמה ומתחה הסימנין ובשעת שחיטה במקו' שחיטה שחט בסימנים אלו היו נשארים כך מתוחים אבל לפי שאחר השחיטה נתכווצו כמנהגם נמצאת השחיטה שלא במקומה ולכן הויא ספק המספקא לן אי אזלינן בתר שעת שחיטה או אי אזלינן בתר גמר שחיטה נאם הצעיר יוסף קארו