ד אח לחכמה ומודע לבינה י"ה אודיעך איך הגיעתני כתבך והנני משיב לשאלתיך כאשר יורוני מן השמים על הספק הראשון שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' עדות שמן התורה אין חותכין שום דין על פי עדות שבשטר אלא שחכמי' תקנו לחתוך על פיו בדיני ממונות משום שלא תנעול דלת בפני לוין כו' ובפ' שביעי נר' מדבריו דמדאורייתא עדות שבשטר כשר בלא קיום אלא שחכמים הצריכו לו קיום וכתבת שמצאת הסתירה הזאת בעצמה מפ"ב דכתובות וריש גיטין לפ"ב דכתובות על משנת העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה כו' דקושיא זו ראיה לשכמותך שהתוספות הרגישו קושיא אחת ולא תירצו בה דבר ומתוך כך תתחזק קושייתך שהרי בסוף פ"ב דכתובות אהא דואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן דכיון דקיום שטרות דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן דמדאורייתא לא בעינן קיום דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר כו' כתבו התוס' קיום שטרות כיון דמדאורייתא אפילו אין עדים שיכירו חתימת עדי השטר א"כ כל אדם יזייף כו' והכא אמר ר"י כגון שלוה מודה כו':
אבקת רוכל · חלק ל״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.