עוד כתב כ"ת שישית דבפרק תפלת השחר אי' דהמתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ובודאי זו היא שחייה יותר מדאי ולשון המתפלל צריך שישחה ויכרע משמע ככל שחייות וכריעות שבתפלה דהיינו באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף א"כ למה לא ישחה אפי' הש"צ אפי' במודים בחזרת התפלה יותר מדאי דהיינו עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה אי לא שייך טעמא דידי משום דמחזי כמודים מודים עכ"ל זה מבואר בדברי שכתבתי שאפש' שהטעם מפני שכבר התפללו ואינם כורעים אלא כדי שלא יהיו ככופרים ובזה די שישחו ראשם מעט ואם ישחו יותר יש לחוש ליוהרא ע"כ וטעם זה שייך בש"צ גופיה שכבר התפלל בלחש ושחה אז עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כשחוזר ומתפלל אינו צריך לשחות כ"כ כמו בפעם ראשונה דכיון ששחה פעם א' במודים עד שיתפקקו כל חוליות כבר נכנע לפני בוראו ואין צריך לשחות פעם אחרת במודים עד שיתפקקו כל חוליות ואם עשה כן מחזי כיוהרא:
אבקת רוכל · חלק ל״ו סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.