הנה אמר ששם ההו"יה הוא שם העצם המורה על עצמותו כשאר שמות שם העצם המורים על עצמותם ולהיות זה השם לדבר מושכל שהוא יתברך שמו ראוי שיהיה ההבדלים שיש לשמות העצם שעשו בעלי המחקר במלאכת ההגיון אשר גדרו אותה כשהיא ענין כלי מתוקן ימנע בסבתו השכל מלחטא בדמיון והנה בכלי הזה ראוי לשקול עם היותם שגם בעלי הלשון נטו גם כן לזה הדרך בקוראם לשמות המורגלים שם העצם בהשאלה להבדילם משאר מיני השמות רצוני לומר שם תואר ושם היחס ושם המספר ושם הכינוי ושם המקרא ודומיהם וכן תקנו הבדליו להבדיל בין שם העצם ושאר השמות אשר ישתתפו אליו במינו והנה ההבדלים שעשו לא יכלו להיותם כללים כל מיני שמות המורגלים הנקראים אצלם שם העצם רק לחלק אחד מהם בלבד והוא שמות האנשים אמרו שם העצם נחלק לשני חלקי' הא' באברהם יצחק ויעקב ודומיהם וגדרו אותם כשלא יסמכו ולא יהיו רבים ולא יעשה מהם בנין ולא יבואו בה"א הידועה ולא יכונה בהם אך כשבאו לכסף וזהב ודומיהם לא יכלו לעשות זה לפי שראו הכתוב אינו רוצה בו אמר כסף צרוף צרורות כספיהם ונתת הכסף כספך היה לסגים וכאלה רבים והנה קראו לזה המין שם העצם זולתי אחרים והשאלוהו לזה המין לבד להיות זה המין א' ושני לפי שמצאו שיתכן לקרא עצמותו לדבר הבלתי יוצא מאמיתת חלקו עם היותו בלתי נכנס וזה הבדל במשל כי ההבדל לא יאמר בתשובת מה הוא בדין דעצמותו אך בתשובת איזה דבר הוא והנה קראוהו עצמותי להיותו בלתי יוצא במקרה והסגולה כמו שהוא מפורסם לכל מי שעסק במלאכת ההגיון כל שכן וכ"ש למעכ"ת וכשראוי שיתכן לומר עצמותי לדבר ומבלתו יוצא וראו שהשמות הללו אינם מורים על ענין אחר זולתי על הנקרא בהם מה שאין כן בשאר מיני השמות ואלו לא יצאו מעצמות הנקרא בהם קראום בשם העצם וביאור זה כי כסף וזהב ואברהם ויצחק ודומיהם לא יורו כי אם על אותו הגשם הרשום או על אותו האיש הרשום לא על דבר אחר משא"כ בשם התואר כי חכם במשל יורה על שני עניינים על החכמה ועל האדם הרשום שקנה חכמה וכן בהאי ונגר ודומיהם ושם היחס ג"כ מורה על שני עניינים על האדם המיוחס אליו ועל המתיחס בראובני והגדי שמורה על אותו האדם הרשום שהוא מבני גד או מבני ראובן ועל גד וראובן עצמן וכן שם המקרה יורה על האדם ועל המקרה שהיה בימיו פלג כי בימיו נפלגה הארץ אי כבוד לומר גלה כבוד מושראל ודומיהם ושם המספר הוא קבוץ האחרים ובאמור שנים יורה כמות המנין ועל כמות האחדים ואם לא יתכן לומר שנים אם לא קדמו אחד א"כ באמורם שנים כבר הוא מורה ג"כ על הא' ושם הכינוי כמו כן מורה על האיש הרשום המכונ' באותו כנוי ועל הכינוי עצמו וגם כי כבר ימצאו אנשים רבים בכינוי אחד יהיה שם הכינוי מור' על כולם וכן שאר מיני השמות משא"כ בשמות המורגלים הנקראים שם העצם כי לא יורו כי אם הנרצ' בו ולזה קראום שם העצם להשתתפו בענין הזה עם השמות העצם האמתי כחי וצומח ומדבר ודומם שיורו על ענין הנרצ' בהם לא על זולתו והנה גם כן לפי דעת המדקדק ירצ' ששם העצם יהיה מורה על עצמות אותו הענין מצד ולא ישתנה כי אם בהשתנות עצמותם:
אבקת רוכל · חלק כ״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
