אבקת רוכל · חלק כ״ז סימן י״ט

אב בחכמה ורך בשנים שפתותיו שושנים דובב שפתי ישנים אשר במחנה ה' חונים ה"ה הרב שמואל יצ"ו בראותי העפילך להשיב על דברים נמנו וגמרו לא נשאר בי כח הסבל לבלתי השיב שולחי דבר ואמרתי הנני הנני לעם קרא בשמי כ"ש למי שההכרח יחייב להשיבו וכדי שיובן תשובתי אמרתי להביא מדברותיך ואשיב עליהם ראשון ראשון אחד אחד למצוא חשבון אמרתי אם אוכל לחזק דברי רבותי שהם אמרו כו' והנה רבותינו לא כן אמרו כמו שיתבאר בקרוב ומ"ש בפי' המשנה צווחת בהגרלת הגורל והם עונים כו' יפה דברת ולמה אחור נוזרת ומ"ש אבל ראיתי בפוסקים הרמב"ם ז"ל וז"ל ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להם תטהרו וא"כ קשה שנראה מלשונו שא"צ להבליע את השם רק בשלשת הוידוים דאל"כ למה לא כתב הרב בשלשת הוידוים ובהגרלת הגורל כו' הלא צווח למעלה ז"ל הרי שלשה פעמים מזכיר את השם בכל וידוי מהם וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר לה' חטאת נמצא מזכיר את השם ביום זה עשרה פעמים ובכולם היה מזכיר ככתבו שהוא שם המפורש בראשונה מגביה את קולו בשם כיון שרבו הפריצים חזרו לאומרו בקול נמוך ומבליעו בנעימות קול עד שלא יכירו בו אפי' חבריו הכהנים והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים ע"פ ואומרי' בשכמל"ו שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו עכ"ל: