אבקת רוכל · חלק כ״ז סימן א׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר דבר שלח ה' מה טובו אהליך ויבחר באהל יוסף מה יפית ומה נעמת בבתי מדרשות לתורה הקבעת רכב ישראל ופרשיו, ראש ישר' ושלישו, עטרת התורה וצניפה, וינף אותה תנופה, גולה וכותרת לכל נפוצות הגולה, רוח בני האדם העולה היא למעלה, לעלות במעלות המושכלות, ובמסילות גלילות המזלות, המעולו', עולות, פועלות רצון נורא עלילות, ויאסוף חיילות, בגולות עליות, חכמות לימודיות, במילות המזלות, ובגולות תחתיות טבעיות ותחבולות, מושאלות, ועלילות וסודות כלולות, עד שכל סוגי החכמה תואמי צביה הובאו בית יוסף בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל עד שכל חכמי לב ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אליך אליך מגמתם ועדיך, תשוקתם ,כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה יהב חכמתא לחכימין חכמת אדם תאיר פניו, והאיר אל עבר פניה ומתוק האור וטוב לעיני' אשריך, ואשרי היולדה והמחזיקה ואשרי אנשיך, אלה העומדים לפניך, תמיד השומעים את חכמתך, וידעו כל ישראל כי נאמן אתה ונאמנים דבריך, יהי ה' אלהיך, ברוך אשר חפץ בך. לתתך עליון על כל חכמי הזמן כשמש תוך כוכבי לכת מזומן, להאציל אורו בפועל נאמן, וכל א' להקביל אור הנאצל כחו ימן, ולו נמצאת בין אוכלי המן לא אמר צור נאמן, לנגוד עם לא אלמן, בחר לנו אנשים מנטע נעמן, וצא הלחם בעמלק אויב אל רחמן, וילכד ברשתו אשר טמן, ולא לבש יהודי שק בעבור המן, וכחו אשר כמן, עורי עורי צפון ובואי תימן, שכל זמן ידיו והכי קרא שמך יוסף לאמר יוסיף ה' לי בן אחר בעגלא ובזמן קריב ולא יאחר אותך ראה הזמן לשמך נזרו וכל יש לי נתן בידך לשמך וכל חכם לב גברו וזכרך לא יחוף מתוך דבורו ויחשוק צורתך במשכיות דבירו ברוך ה' אלהי ישראל אשר באהבתו את ישראל לא השבית להם גואל ויקרא לבנו ליוסף וישראל אהב את יוסף יען היותו מגלה רזין ואחיות אחידן ומשרי קטרין ונהירו ושכלתנו החכמת כחכמת אלהיו ורוח אלהין קדישין אלנא רבה ותקיף ורומיה ימטי לשמיא וחזותיה לסוף כל ארעא בן פורת יוסף וימצא יוסף חן ושכל בעיני אלהים ואדם הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים תורת אלהיו בקרבו מעודנו באבו והחכמה מאין תמצא ויאפוד לו בו מה יופיו ומה טובו נגילה ונשמחה בו וכל איש נבון וחכם אשר רוח ה' נשבה בו ויאמר אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך חכם אתה מדניאל כל סתום לא עממוך ותחכם מכל האדם מה חכמו מאד צבאות מעלה לעשותך לשם ולתפארת כי בך נכיר גודל מעלתם ואת יקר תפארת גדולתם:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.