אבקת רוכל · חלק כ״ג סימן ח׳

גם הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה פרשת בהר סיני הביא ברייתא זו להוכיח שאסו' ליקח מן המשומר בשביעי' וכתב וז"ל וזהו שאמר גוי שהיה מוכר פירותיו בשוק ואמר של ערלה הן כו' פרש"י ז"ל בשם הראשונים מפרדס מעוזק וגדר לו סביב והיא שנת שביעית ואם היינו מאמינים לו היה אסור ליקח ממנו בעיר שרובה ישראל שמא הוא אריס לישר' ומשמר לו שדהו או חוששין שמא משל ישראל ליקט ומכר או שהפירות של ישראל ומוכר על ידו או שמא אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני דשביעית וגזרו עליו דישראל עכ"ל הרי שכתב הרב ז"ל דשמא אין קנין לגוי בארץ ישר' להפקיע דיני השביעית משום דלא הביא ברייתא זו אלא אגב גררא להוכיח שאסור ליקח אפי' כחצי איסר מן המשומר של ישר' פירות הגוי הזה שמא הוא אריס לישראל כו' דודאי הפירות אסורים משום שביעית או שמא אין קנין לגוי כו' דלאו למפסק הלכתא אתא ולהכי כתבה כמסתפק ועוד אפשר לומר דלא מספקא ליה להרמב"ן ז"ל אי פירות שביעית של גוי חייבין בשביעית או לא אלא הכי קאמר דאם היו מאמינים לו היה אסור ליקח ממנו שמא הוא אריס לישראל או שמא של ישראל לקח ומכר או שמא משום דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו בישראל דפשיטא ליה דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו בישראל אלא שכתב דשמא פירותיו ממש של גוי הם ואין קנין לגוי אי שמא של ישראל הן ובכל גוונא אסירי אם היו מאמיני' לו וגם אם הוא מסתפק הרי רש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש ז"ל סברי דאיירי בפירות שגדלו בקרקע של גוי ואפילו הכי אסורים אחר הביעור אם היינו מאמינים לו ואם בפירוש פסוקי התורה כתבו הרב ז"ל כמסתפק כשהיה כותב לענין הדין היה פוסק כתוס' דאין קנין לגוי להפקיע דיני שביעית בסוף פרק הניזקין כדפירשנו: וכשהלכתי לירושלים תובב"א בשנת הרצ"ה מצאתי ביד החכם השלם הר' לוי ן' חביב ספר כפתור ופרח שמדבר בדיני א"י וחפשתי ומצאתי שם פ' מ"ז כתוב ז"ל מי שלא חל עליו חוב שביעית כמו הגוי פירותיו הם בחיוב תרומות ומעשרות וא"כ עכשיו בא"י שרוב פירותינו משל גוים הם בדין הוא שיהא נוהג בהם דין במתנות ושביעית אלא שמעשר שני יהיה מעשר עני לא שני משום עניים כטעם עמון ומואב שאמר שפירות הגוים אין בהם דין שביעית הוו להו בשביעית כפירות עמון ומואב שמפרישי המתנות על הסדר ע"כ הלשון שהעתקתי מהחבור הנז' כתיבת יד ומצאתי כתוב שם הגה"ה על זה וז"ל תימא אמאי מותרים דמה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע בקנין הגוי וא"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בא"י בשביעית אסור אבל ספיחיו דלא אסירי אלא משום גזרה מותרין דאין הגוים מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם עכ"ד הנה שבעל הספר כתב כאן הלכתא בלא טעמא והמגיה כתב הלכתא בטעמא דשבת הארץ וקדושתה דכתיב בקרא לא הופקע בקנין הגוי וא"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בא"י בשביעית אסור ולכן אנו חייבים לנהוג כדברי רוב החכמים הראשונים כ"ש שהם מחמירים והרוצה להחמיר יחוש גם לדברי האומר שחייבים במעשר ויבערם בשנת הביעור כמ"ש בתוספתא בדמאי בעם הארץ שיהיה מכור פירות בשביעי' ואמר של ערב שביעי' הן חייבים במעשר וחייבים בביעור. כתב בעל כפתור ופרח ז"ל כפי מה שמצאתי בכתיבת יד כתב בעל התרומה ז"ל גם קדושת עזרא בזמן הזה בטלה ואינו חייב מן התורה להפריש תרומה ומעשר ע"כ עוד כתב ז"ל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שלא גזרו על הספיחים ודאי הוא שספיחי ישראל בקדושת עזרא אסורין משום גזרה וכדלעיל אבל לזרוע אסור מן התורה וכדלעיל והגוים אינם מצווים על השביעית ומשו' הכי אין לנו לגזור עליהם ולאסור ספיחהם אבל מה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע אותו האיסור בקנינא מטעם דאין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ושביעית שהרי אינם חייבים במעשר ואפי"ה פירותיהם חייבים הכי נמי אינם חייבים בשביעית אבל בפירותיהם נוהג שביעית א"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בא"י מקדושה שהיה בשביעי' אסור אבל ספיחים מותרין ולזה לא מצא הרמב"ם ז"ל התר לפירות הגוי בשביעית אלא משום דהגויים אינם מצווים על השביעית דאנ"ה ליכתוב פירות גוי בשביעי' מותרין ולישתוק ע"כ: עוד מצאתי בקונדיריס ישן ולענין שביעית מתכשרין בשביעית ואף לרבינו שמשון ז"ל שפי' דפירות הגוי הן צריכין ביעור מ"מ שאר קדושת שביעית נוהגת בהם כי ז"ל בפ"ט ממסכת שביעית אפילו למאן דאמר ספיחין מדרבנן לא מסתבר כלל לאסור ספיחים של גוי דמה ראו חכמים לאוסרם ע"כ משום דאי שרית להו חיישינן שמא יזרע ויאכל ויאמר מאליהן עלו וכדאיתא בכמה דוכתי הני מילי בישראל דאסור לו לזרוע בשביעית אבל בספיחין של גוי לא שייך למיגזר ואפי' בביעור לא מחייבי אע"ג דיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי טובא איסורא ודאי הוא דלא פקע אלא ביעור הדבר תלוי בממון להפקיר ולחלק לעניים או אפי' לעניים לרבי יוסי לא מצי למימר קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה כדאשכחן בשלהי פ"ק דבכורות גבי לוקח טבלים כו' עכ"ל רבינו שמשון הזקן ז"ל: