אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן מ״ב

האמנם מהות כבישה זו מצינו בה חילוק רב בין המפרשים ז"ל דרש"י פי' בכל מקום דכבוש הוא דבר הנכבש בחומץ כדכתב בכיצד צולין ובפר' אין מעמידין ועיין בפ' הנודר מן המבושל מתני' דכבשין של גוים וכן בדוכתיה טובא ובקצת מקומות הוסיף לומר בחומץ ותבלין כדכתב בפ' גיד הנשה ובפ"ב דביצה ובמרדכי מצאתי שם בפ"ב דיו"ט שכתב בשם גדולים דלא בלבד שהיא בחומץ היה הכבישה אלא אף שהיא בכל משקין לח קרוי כבוש ובלבד ששהא הדבר הנכבש ההוא בדבר הלח ההוא שלשה ימים מעת לעת ואחרים החמירו יותר דבשהית יום ולילה סגי וזה נראה דעת הטור סי' ק"ה ונלע"ד דלפי דברי רש"י שכתב הכבישה היא בחומץ ותבלין א"צ שיהיה לה שלשה ימים ולא יום ולילה אלא כל ששהא שיעור רתיחה דיו דהא חומץ ותבלין מרתיחין בשעתן מתוך חדודן וכדאמרי' בפרק כל הבשר גביה צנון דאגב חורפיה דצנון בלע שמנונית שעפ"י הסכין ולגבי חלתית נמי אמרינן בפרק אין מעמידין דאגב חורפיה דחלתית בלע שמנונית של סכין של גוים וכיון דבצנון וחלתית אמרינן הכי הוא הדין לגבי חומץ ותבלין ושומים או שום דבר חריף אחר והיינו דלא כתב רש"י שיעור זמן כלל האמנם לזה יש לצדד ולומר דהיינו להרשב"א דס"ל דצנון וכל דבר חריף נאסר כולו ואין לו תקנה אבל לשאר מפרשים דס"ל דדוקא חלתית נאסרה כולו אבל שאר דברים החריפים אינם נאסרים אלא בכדי קליפה או נטילת מקום כעובי אצבע אפשר לומר דלהבלי' האיסור בכל ההיתר עד שלא יהיה לו תקנה בקליפה צריך זמן שהיא ומתון לדברי המרדכי ואין לומר דא"כ הציר שנאסר כדי קליפה אם ישהא שלשה ימים או יום ולילה יאסר הכל לפי סברא זו אע"ג דבשעתו לא נאסר אלא כדי קליפה משום דלא דמי דהתם ליכא שמנוני' דאיסור אלא מאי דבלע ברישא וההוא כיון דבשעתו לא אסר אלא כדי קליפה שוב אינו עובר עוד איסור שבאותו קליפה ואוסר עד עומק הציר אבל הכא בבשר זה איכא חלב האיסור חדש הנבלע בהיתר בכל עת ועת ולפיכך כל ששהא כדי זמן שלשה ימים או יום ולילה חזרה כבישה זו כבישול: