אך לדעת ר"י הלבן דמשום שומן גיד לחלב גמור יש בדבר שקול ויש להקל ולהתיר אלא חתיכת ירך עצמה אי סבירא ליה דחלב מפעפע בלא רוטב משום דהכל מצטרף להיתר אז חתיכה עצמה אסורה מטעמו של ר"י מויינא דשמא קדמה במליחה ושאר כל הבשר מותר משום דא"צ ס' אלא כנגד האיסור שבחתיכה הרי ישנן כי אין חתיכה עצמה נעשית נבלה להצריך ס' כנגדה וזה כדעת ר' אפרים וחביריו א"נ חתיכה עצמה אסורה מטעם ספק הפסק בפעפוע מחתיכה לחתיכה כדברי רבינו נתנאל ויש בדבר לנטות ולהחמיר ולומר הכל כדברי הגה"ת אשרי הנ"ל שכתבה כן להחמיר בענין חלב גמור בצירוף כל צדדי האיסורין בכללן חדא דשומן גיד מפעפע כר"י הלבן וחלב מפעפע בלא רוטב כדברי רבינו אפרים וחביריו וחתיכה זו נמלח' בראשונ' כדברי ר"י מויינא וחתיכה עצמה נעשית נבלה כדברי ר"ת וחביריו האמנם לדידי אמינא דזו חומרא יתירא אין לשום לב אליה דאם באנו לצרף ולחוש אליו אפי' ביעתא בכותחא אתי' למיסר ולכן אומר אני חכם לב נקי הדעח יכיר לעצמו דרך ישרה ממוצעת להתיר ע"י קליפת בשר זה בלי פקפוק ואיסור כלל:
אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן מ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.