אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן ל״ו

ועוד דאפי' תימא דיש בקדימה זו איסור היינו כשנדע ודאי שנמלחה ראשונה אבל השתא דספיקא לן אימו' אחרונה נמלחה או בזמן שהיה בבשר שכבר נמלחה ששים כנגד איסור שבחתיכת ירך זו ולפיכך אפשר לומר דאף לפי שיטה זו חתיכה עצמה דינה שוה ממש לשאר חתיכות וסמך לדברים אלו מצאתי במרדכי גדול ששמטם ואסר החתיכה עצמה מספק גם כי כל החתיכות מותרים באמת וז"ל בפ' גיד הנשה שאלו רבינו שמואל מאוינא את רבינו נתנאל מקינהן על חתיכת בשר שלא נקרוה מחלבה כו' עד הוי כאלו דבוק בה הרי שרבינו שמואל פי' יפה בדבריו שני הצדדין שכתבתי עם מה שכתבתי לדעת רבינו אפרים והרשב"א הן הן דבריו שכתב ועתה אם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כו' דכשם שכל הבשר מצטרף לבלוע איסור מצטרף ג"כ להתיר ואפי' חתיכה עצמה ואין לחוש לקדימתה במליחה כדפרשתי ועם מה שכתבתי בשם מהר"ם דחתיכה עצמה אסורה ושאר חתיכות מותרות הוא אשר דבר ואם לאו היא אסורה ושאר חתיכות מותרות כו' והשיב רבינו נתנאל להחמיר בשתיהן להסתפקו בענין פעפוע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אי נקטינן כרבינו אפרים וחבריו או כחולקים עליו ולפיכך כתב דלעולם חתיכה עצמה כולה אסורה כיון שאין בה ס' דדילמא הלכה כמ"ד אין חלב מפעפע בלא רוטב ואין כאן בשר מצטרף להיתר זולתה גם שאר חתיכות אסורות כל שאין בהם ס' כנגד האיסור שבחתיכה זו דדילמא הלכתא כמ"ד חלב מפעפע בלא רוטב וכולן נבלעו ונאסרו ואולם היינו דוקא כשאין בשאר החתיכות ס' כנגד האיסור אבל אם בהם ששים לית דין לאסור החתיכות כולן דהא ממה נפשך מותרות אי חלב מפעפע הכל מצטרף לאסור ולהתיר ואם אין מפעפע אין כאן איסור וזה ברור בתשובה זו: