לכן נראה לע"ד שיטה דשוייא לכולהו וראשונה אציע דודאי לדידהו ז"ל שומן גיד מפעפע וכן קרומות וחוטין כולן מפעפעין ואוסרין תערובת ע"פ דרכי האיסור חלב הגמור ומפעפע והא דאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל כו' הכי פי' דשמואל וכולהו אמוראי לא מיירי הכי אלא לגבי דינא דמתני' דמיירי בגיד עצמו ולא בשומן כלל והכי קאמר לא שנו במתני' דאם יש בנותן טעם אסור אלא בבישול אבל נצלה קולף כו' משום דבצליה אין הגיד נותן טעם כלל בבשר דאע"ג דסבירא ליה לתנא דמתניתין דיש בגידים בנותן טעם הנ"מ בבישול אבל בצלי לא משום דבצלי אין הגידין בולעין ופולטין אלא נצמתין ומתכווצין בעצמם ואין פולטין כלל ואפשר דהיינו מ"ש רש"י אלא שנתבשל שהרוטב מעלה טעם כו' אבל נצלה עמה נצמת בתוכו וכו' ואקשינן והא אמר ר"ה משו' דס"ל למקש' דכחו של שמואל הוא משום חסרון רתיחת הצלי ומעוטו ולפיכך אקשי ליה מדרב הונא כו' ומשני שאני חלב דמפעפע אבל גיד נצמת ואינו מפעפע וא"ת גם בירך איכא שומן גיד דמפעפע י"ל דהכא במאי עסקינן כגון דאיכא בירך ששים כנגד השומן בלבד אבל לא כנגד שומן גיד עצמו ולפיכך אם דין צלי שוה לדין בשול אליבא דמתני' הרי ירך זו אסורה הא אין בירך ששים כנגד שומן גיד אבל אם צלי לא שנא לבישול אף למתני' ירך זו שרייא בצלייה משום דכיון דגיד אינו אוסר אין צריך ששים אלא כנגד השומן והני ודאי איתנהו וא"כ שרי וכל עצמו של שמואל לא בא להודיענו אלא הפרש שבין צליה לבישול אף למתני' ולומר דמשום גיד ליכא איסורא להצריך ששים בצלייה ואותבינן עלה ההיא דכנישתא דמעון ופרקינן דכחוש הוה ויש בהיתר ששים כנגד האיסור בירך עצמו דקאמר שמואל וגדי שצלאו דקאמר ר"ה דאסור מיירי בשומן שאין ששים בהתר כנגד האיסור ועובדא דכולייא בהכי נמי מתוקמא דאי חשבינן לקרמא דמפסיק אין לשער בכולייא אלא ס' כנגד הקרום הדק בלבד שהוא אסור ובודאי שיש בכולייא ששים כנגד הקרום בלבד ההוא וכיון דאודי לן רב"י דמפסיק קרמא שוב אין כאן לשער אלא כנגד הקרום בלבד וזה ודאי ניתר בששים שיש בכולייא כנגד קרומא ועובד' דאטמתא דאיפליגי עלה רב אחא ורבינא אליבא דמתני' פליגי ובשיטת מהר"ם שכתבו התוס' ועל הגוף הגיד הוא שנחלקו דרבינא ס"ל מליח כרותח דמבושל ויש בגידים בנותן טעם כדינא דמתני' ולפיכך כיון שאין בירך זו ששים כנגד גיד ושומנו אסור ורב אחא אקשי ליה דמליח כרותח דצלי הוי ובצלי אין בגידין בנותן טעם אפי' למתניתין ולפיכך אין להצריך ששים כנגד גיד ושומן אלא כנגד פליטת שומן בלבד והרי יש כאן ששים כנגד זה ואי משום גיד קליפה בעלמא סגי ולכך שרי ואנן דקי"ל אין בגידים בנותן טעם ודאי אין לשער בבישול צליה ומליחה אלא ששים כנגד שומן גיד בלבד ואסור' בגיד עצמו בקליפה לבד סגי ובזה כל דברי בעל הלכות גדולות ור"י הלבן ורבותיו והמרדכי ז"ל בצביונן ובקומתן ואין להקשות על שטה זו דא"כ אתו כל הני אמוראי דלא כהלכתא דקי"ל אין בגידין בנותן טעם משום דודאי שמואל כהלכתא ס"ל ולא קאמר האי ל"ש אלא לומר דאף מתני' לא קאסרה אלא בישול דוקא אבל בצלי לא אבל לדידיה אף בבישול ליכא טעם כלל וכן רב אחא לדברי רבינא קאמר הכי דלדידיה דס"ל דיש בגידין בנותן טעם הא אפי' למתני' היינו דוקא בבישול אבל בצלי לא ומליח כרותח דצלי הוא אבל לדידי' אף בבישול אין לשער אלא בשומן בלבד ומ"מ רבינ' כמתני' סבירא ליה ואין זה דוחק דהא להר"ם צ"ל כן וכמו שכתבו התוס' ונמצא לפי זה כלל עולה בידינו דלהלכות גדולות ור"י הלבן ורבותיו שומן גיד מפעפע הוא כשאר חלב ומסתמא דאף קרומות וחוטין האסורין משום חלב כיוצא בהן הן:
אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן כ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
