אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן י״ח

עוד למדנו שקרום האליה אינו אוסר גם כן תערובתו כיון דאיסורו מדרבנן ואפשר שזה דעת הר"מ הנ"ל ושני הדבורים מקושרים לענין זה ולדעת זה נראה לע"ד דה"ה כל קרומות וחוטין האסורין מדרבנן משום חלב דאינן אוסרין כלל את תערובתן ואם דעתו של ר"ת ז"ל דשומן גיד וקנוקנות אוסרין תערובתן בבישול בלבד אבל מ"מ אינו מפעפע לאסור בצלי עד כדי שיעור ששי' ובקליפה סגי כן חלב כחוש וכן קרומות וחוטין האסורין משום חלב כלם שוים ואוסרים בבישול ודאי אבל מ"מ כלם אינם מפעפים בטבעם ואינם אוסרים בצלי אלא כדי קליפה ומליחה בצלי היא ע"פ השיטות שהזכרתי לעיל ולפי דברי ר"ת אלה היינו טעמא דלא חייש שמואל לשומן גיד בצלי ור"י בקרום בכולייא ורב אחא בטמתא דריש גלותא וכולהו שרו בקליפה ודברים אלה כתבם הרשב"ם בבירור עצום בבית התערובות ש"ה והעיד שזה דעת הרמב"ן וזה דעת הרמב"ם כפי מ"ש בפ"ז שכתבתי לענין מליחה ולענין צלי ג"כ דבריו מטין פט"ו אלא דבחלב כחוש נראה שדעתו ז"ל דהאי דלית ליה פעפוע אלא עד כדי קליפה היינו כשהוא מועט שאין בו אלא פחות מכדי חלק אחד בששים בהתיר וזה נוטה לתי' התוספות השני שכתבתי בסמוך ודעת הר"ן גם כן הגהה כדעת רבותינו אלא לענין תימא שהרי כתב ש"מ שומן גיד וקרומות אבל לענין בס' ושהריא"ה חלוק חלב כחוש לא כת' טעם כלל עליה' הקשה על הריא"ה וכן דעת הרא"ש ז"ל בפסקיו ואף ע"פ שכתב שלדברי ולענין שומן גיד אבל לענין רש"י ל"ק מידי ממ"ש גבי חלב כחוש כתב שני התירוצים. הנו אטמתא משמע דלא שכתבו בתוס' לא הכריע. סביר' ליה כדברי רש"י ביניהם ולענין הקרומות לשונו נוטה להורות דמשום מיעוט מתיר לא משום טבע והרא"ש כתב לגבי שומן גיד דיש לדון שכן דעת הרי"ף ורש"י שאינו מפעפע ולפי דברים אלה צ"ל דהא דכתב רש"י בפירוש והלכתא אין בגידים בנותן טעם וז"ל ובין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה משליכו ומותר ודוקא בו אבל שומנו יש בו בנותן טעם ואם לא ניטל שמנו אוסר לאו אוסר בחד גוונא הוא אלא האי כדיניה והאי כדיניה בבישול אוסר עד ששים בצלי ומליח כקליפה בלבד תדע שכן פי' דברי רש"י מדכתבו כאן התו' פי' הקונטריס דוקא בו אבל שומנו כו' ומדלא כתבו נגד סברת רש"י אלא דעת ר"מ משמע דדוקא אר"מ פליג רש"י ולענין בישול דוקא קאמר דאוסר אבל על ר"ת לא פליג כלל ולענין צלי ומליחה ודאי אינו אוסר אלא כדי קליפה דאי ס"ל דבכל ענין אוסר עד ששים קאמר לימרו בברור ובצלי מקל ר"ת אלא ודאי כדכתיבנא וכן נראה מדעת הרא"ש שכתב כאן דלרש"י והרי"ף צריך לומר דשומן גיד אינו מפעפע והתם לגדי כתב וז"ל ופרש"י ומיהו שמנו של גיד אוסר וצריך ששים לבטלו וכ"כ הרי"ף ז"ל והנהו אטמתא משום שומן גיד אסר רבינא עכ"ד פירוש משום דסבירא ליה לרבינו דמליח כרותח כמבושל הוא עד דדק ליה רב אחא ממימרא דשמואל דלא הוי אלא כרותח דצלי ואלה הם דברי הטו' בסי' ק"ה ונמצ' לפי זה כלל עולה בידינו דר"ת והרשב"א והרמב"ן והרמב"ם והר"ן והרא"ש ורש"י והרי"ף כולם שוים לטובה בשומן גיד וקנקונותיו אין להם פעפוע כלל לענין צלי ומליחה ומן הסתם רוב רבותינו הצרפתים שהזכרתי לעיל כן דעתם שהרי רוב מה שמצינו להם פסקי' והוראו' ותשובות המחמירים ומצריכי' ששים אינו מדבר אלא בחלב ומשמע לכאורה דבחלב גמור כולהו מיירי: האמנם למקצת רבותינו הצרפתים מצאתי ברור דעת אחרת ולמקצתם בלתי ברור כ"כ אכן מבין רסיסי עיניהם ניכר כן ראשון לציון דבר זה מצאתי בהגהות אשרי שכתב וז"ל אבל בעל הלכות גדולות כתב כו' אבל שמנונית שנתבשל או נמלח אסור כל המבושל כו' ועם היות כי המרדכי כתב ויש לדחות דשיעור ששים קאי אבישול כפי הלשון אין דחיה זו ברורה וק"ל: ועוד מצאתי בשערי דורא שכתב וז"ל ומיהו ר"י הלבן פי' דחלב במליחה בששים והביא ראיה מהנהו אטמתא עכ"ל וקשה ע"ז קושיא שהקשו בתוס' ז"ל ואמרו והא במתני' איכא שומן גיד דמפעפע ואם בצלי הותרו מטעם ששים אף בבישול כן וכדקתני מתני' בהדיא אם יש בה בנותן טעם כו' וא"כ מאי קאמר שמואל לא שנו אלא נתבשל כו' ועוד עובדא דאטמתא דשרי רב אחא אי משום ששים שרינהו אמאי אסר רבינא משום דס"ל דמליח כרותח המבושל אפ"ה הא איכא ששים וגם רב אחא אמאי לא אהדר ליה הא איכא ששים ואי ליכא ששים מה לי צלי מה לי בישול לפי סברא זו ועוד מדקא מקשה לרבינא ממימרא דשמואל משמע דאיהו דשרי מטעמא דשמואל שרי וכי היכי דשמואל קולף ואוכל קאמר הכי נמי איהו בקליפה שרי ולא בששים וגם כי לר"י הלבן אפשר לומר דשומן גיד אינו מפעפע וראיה דמייתי מטמתא ה"ק דכיון דבההוא עובדא אסיקנא דמליח כרותח דצלי דוקא הוה משמע דצלי ומליחה שוים לגמרי ואנן אשכחן דלענין צלי חלב מפעפע צריך ס' ולא אמרינן קליפה אלא בבלתי מפעפע א"כ לענין מליחה נמי בחלב מפעפע צריך ס' ואין מקום לקליפה אלא בבלתי מפעפע והיינו דקאמר דחלב דמליחה פי' חלב ממש: