אבקת רוכל · חלק רי״ג סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומ"ש הרב וכיוצא בו היינו שנוקב ודאי בקורט של חלתית ואם החכם הנזכר האריך זהו תמצ' דבריו את הדברים האלה כתב וחתם ביד מוכר הבשר להבאיש את ריחנו בעיני הגוים בעלי הבהמות שאין דבר נעלם מהם ואויבנו פלילים יאמרו שנעשית תורה כשתי תורות זה אוסר וזה מתיר ומרוב חפצו להודיע כח דהתירא ומהיותו חס על ממונם של ישמעאל לא נזכר מה ששנינו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכתב הראב"ד דלא משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא משום דכיון דאסרה ראשון שוייא חתיכא דאיסורא ואם התירה שני אינה מותרת ואפי' היה גדול ממנו בחכמה ובמנין והסכימו לדבריו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והרב רבינו נסים רצה לומר דמשום כבודו של ראשון נגעו ואם שמע ראשון טענותיו של שני והודה לו מחזירין הוראתו יראת ה' נוססה בו וחתם בסוף דבריו הנז' לעיל להלכה אבל למעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם. ועכ"ז אשיב ואומר שעם היות ששם העשב הנזכר הוא כל"ך העידו בפני שני יהודים כשרים שהוא נקרא ג"כ חלתית ואע"ג דתניא הלעיטה חלתית כשרה ואוקימנא לה בעלין התם מיירי כשראינו שלא אכלה אלא עלין לבד אבל בנ"ד מי מפיש שאינה אוכלת אלא עלין לבד אדרבא דרך הוא שאוכלת כל העשב עד העיקר ונמצא אוכלת העיקר שבו העלין ובאותו עיקר הוא כח החלתית וחריפותו:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.