אבקת רוכל · חלק רי״ב סימן ו׳

ואין לדחות ולומר דהני מילי לגבי ממון אבל באיסורא לא דאדרבא אמרינן בריש פרק שור שנגח את הפרה ובריש פרק המוכר פירות דשמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא המוציא מחבירו עליו הראיה ורב דפליג עליה משמע דסבר דבין באיסורא בין בממונא אזלינן בתר רובא ואם כן כיון דהני רבוותא אזלי בממון אחר הרוב לגבי מנהג המקומו' משמע ודאי דכל שכן הוא לענין איסורין שהולכין אחר הרוב כששני הכתו' עדיין לא נקבעו במקום ההוא אלא ביחיד' באים לדור שם והיכא שקדמה קביעות כת אחת לחבירתה אעפ"י שהכת האחרונה מרובים מהקודמים נראה דבטלים הם לגבי הראשוני' וכמו שדקדקתי מהגהות אשרי וטעמא רבה איכא במילת' דכיון דאלו קדמו קביעותם בעיר כל הבאים לדור שם טפלים הם להם ובנדון שלפנינו עדיפא מינה שבתחלה באו ספרדים ואשכנזי' לדור בפליבינ"א והספרדי' היו מרובי' על האשכנזים והיה לאשכנזי' לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר וכמו שהוכחתי וכן עשו הגם כי אח"כ באו עוד אשכנזים אחרים ונתוספו על הראשונים לעולם הספרדים מרובים ואפי' אם היו מתרבים האשכנזים על הספרדים צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים לפי שהאשכנזי' הראשונים שבאו בטלו לגבי הספרדים ההם והיו צריכי' לנהוג כמנהגם כמו שהוכחתי א"כ הו"ל כולם כספרדי' וכל האשכנזי' הבאי' אח"כ בטלים לגבייהו ותדע דהא רבי זירא דכי סליק אכל מוגרמתא דרב ושמואל אם יעלו עוד אנשים מבבל ויתרבו על בני ארץ ישראל בצירוף רבי זירא נצטרך לומר שיאסר גם רבי זירא לאוכלה ומחזי כחוכא ואיטלולא שבהיות רבי זירא בא"י קבוע היה מותר לאכול היום מוגרמתא ולמחר יאסר אלא על כרחיך למימר דתכף שעלה רבי זירא ונתבטל לגבי בני א"י אינו ניעור שוב להצטרף עם בני בבל העולים אח"כ אלא הרי הוא כבני א"י לגמרי לכל דבר: