או מי אמרינן דכמו דמצינן דרבוותא פסקו להקל הא קמן הרשב"א בשם הגאונים נראה דהוא מחמיר מדלא נקט אלא דבוקה בשדרה בלחודא והיינו בספר תורת הבית דאין מקום לומר דנשאל על ככה ולא על אחרת גם חזינן להרא"ש והטור דהחמירו בפי' גם הריב"ש החמיר בפי' ומי לנו גדולי' מהם ובפרט מהרא"ש והטור דעל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע בארצותינו אלה וא"כ כפי זה ראוי היה להתפש' המנהג להחמיר מאחר דהוא פלוגתא דרבוותא כי כן המנהג ובפרט כמהרא"ש והרשב"א מן המחמירים ואין לומר שהגאוני' הקלו בזה אדרב' יש לסמוך דקאמרן וכתב הרשב"א בשם הגאונים ואי איתא למה לא פי' הענין שאחר שאמרו הגאוני' ובפרט שהטור לא הביא כלום ועוד דמאי דפשט המנהג משנים קדמוניות לא היה מנהג עפ"י ההסכמה מפורסמת כמו שהיה זה ולא נמצא כתב עשוי לכך אלא הרגל שהורגלו בו הטבחים מעת בואם איפה ואח"כ לא אבו לבטל ההרגל ההוא ועוד דמי לנו גדול בכאן כהרב רבי יעקב ן' חביב ז"ל שמעתי עליו שהפליג להרים קולו על היתר זה וקאמר דלא אבו שמוע לו:
אבקת רוכל · חלק ר״י סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.