אבקת רוכל · חלק ר״ד סימן ב׳

תשובה נראה טעם היות שקהל נמצייא באים מחמת טענות שלש וקהל טוקאט אינם טוענים אלא טענה א' ונראית כמגומגמת הדין עם הקהל טוקאט בטבא חדא פלפלתא כו' שמה שטוענין עליהם קהל נמצי"א לחייבם מפני הקהל שבטוקאט עקרו נעקר מקהל נמצ"יא אינה טענה מפני שהמס הזה אינו מוטל על מספר הבעלי בתים אלא על כללות העיר שאם היו מועטים ונתרבו לא יוסיפו על הסך הקצוב וכן אם היו מרובים ונתמעטו לא יפחתו מהסך הקצוב וא"כ אותם שעקרו דירתם מנמצי"א פטורים מלישא עמהם בעול המס ההוא ואין צריך לומר הנלוים עמהם שבאו ממקומות אחרים ואין לומר כיון שאין עבדי המלך תובעים המס הנז' מקהל טוקאט הוא מפני שנכללים בכל קהל נמצי"א וא"כ יש להם לסייע עמהם דאדרבא אומרים דלפי שבשעה שנתחלק מס זה לא היה קהל בטוקאט כשאחר כך נתיישב שם קהל שכחו מלכתוב בספר המלך לגבות מהם מס זה וכיון ששכחוהו לקהל זה מזלם גרם ואין לשום אדם עסק עמהם וק"ו הוא מהא דאמרינן בפרק חזקת גבי פרדכת מסיע מתא ה"מ באצילתיה מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמייא היא ופי' רשב"ם אבל אנדיסקי ממונים של מלך הרגילים לגבות מכל בית ובית מכל איש ואיש עד שיעלה החשבון למס הקצוב ושכחוהו לזה או לא רצו לשאל לו כלום כו' וגבו כל המס מכל השאר אעפ"י שהכביד עליהם המס שהיה לו לזה ליתן פטור דסייעתא דשמייא היא שמחלו לו והשתא ומה התם שזה יושב עמהם בעיר אם שכחוהו עבדי המלך ומפני כך הכביד המס על בני העיר אפי"ה פטור משום דסייעתא דשמייא הכא שאינם בעיר א' ולא עוד אלא שבשעה שנתיישבה טוקאט כבר היה המס מוטל על בני נמצייא עאכ"ו דכששכחוהו עבדי המלך מלהעלו' זכרון טוקאט לגבות מהם מס דפטורים משום דסייעתא דשמייא ואין להקשות ע"ז מדאמרינן בפרק מי שמת ההוא דמי כלילא דשדו בי מלכא אאכולי ואיסטרוגי הוו מסייעין בהדייהו וידע מלכא דהוו מסייעי וכתבה אאכולי והאשטרוגי הא קמן דאע"ג דלא שדייא מלכא אלא אאכולי הוו איסטרוגי מסייעי בהדייהו דשאני התם שהיה אכולי ואיסטרוגי בעיר אחת אבל בנ"ד שהן שתי עיירות פשיטא דלא מסייעי: