נמצא שנידוי תלמידים הללו לחכם שזלזל ברבם אינו נידוי מתרי טעמי חד שעדיין הם תלמידי' ואינם רשאים לנדות אפילו לעם הארץ שזלזל אותם וכשהתלמידים שהם חכמים מנדין לכבוד רבם אין נידויים נדוי אלא מטעם שיכולים לנדות לכבוד עצמם ותלמידים שעדיין לומדי' בישיבה כשם שאינם יכולים לנדות לכבוד עצמם כמ"ש הר"ש בר צמח כך אינם יכולים לנדות לכבוד רבם אפילו לעם הארץ שזלזל ברבם לפי שרבם עצמו אינו רשאי לנדות למי שזלזל בכבודו אם המזלזל הוא חכם אלא אם כן המזולזל מופלג ממנו בחכמה ואם רבם עצמו לא היה רשאי לנדותו כל שכן שהם לא היו רשאים לנדותו:
אבקת רוכל · חלק ר״ב סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.