וכבר כתבתי שגם הרא"ש ור"י בנו דעתם כן ואפילו אם יהיה ספק או מחלוקת בדבר כבר כתב ר"י קולון בשרש כ"ה שדבר של נידוי שיש בו מחלוקת פוסקים ראוי ללכת להקל לדעת הריא"ף שפסק בהנהו בעיי דאלו מגלחין לקולא וכן נראה גם דעת הרמב"ם וה"ה לנ"ד וכבר פשט המנהג בזה ולא ראינו גם לא שמענו מי שערער בדבר כלל ועוד נראה לי לומר שאפילו לפי מה שאמרו בגמרא שאין לו להורות עד ארבעים שנה היינו כשלא נטל רשות מרבו אבל אם נטל רשות מרבו שראה בו דעת נכונה ורחבה הדעת נותן והסברא מחייבת דבכי האי לא קרינן ביה כי רבי' חללים הפילה ולא גרע משוין שהעלו שיכול להורות ולשון הרמב"ם כן מוכיח למסתכל בו דבנתן לו רשות לא שייך לומר אינו ראוי להוראה ולא שייך ביה מפיל חללים ומינה גם לפי הסוגייא דתלי בשנים דמ"מ אפי' אם יש גדול הוי כשוין כל שנטל רשות אלא שלפי זה קשה למה כשהקשו והא רבה אורי לא תירצו שרבה נטל רשות מרבו ואפשר לתרץ דקושטא דמילתא ומילתא דברירא ליה משני שידע שבדורו לא היה שם גדול ממנו אבל נטילת רשות לא קים ליה כי אפשר שלא נטל ומאן דפריך אפשר דהוה ס"ל דבפחות מארבעים בשום אופן אין לו להורות וכיון דתירצו דבשוין מורה אע"פי שזה אינו בן ארבעים וזה הוא בן ארבעים ממילא דה"ה והוא הטעם שגם אם יש גדול אם נטל רשות מרבו שיש לו להורות ובודאי שאין לקרות לזה שוטה רשע וגס רוח ומפיל חללים ויותר ראוי שיורה זה מבשוין:
אבקת רוכל · חלק ר׳ סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.