אבקת רוכל · חלק ב׳ סימן ח׳

ומדנקט גבי רבי יוחנן שהיה הנשיא מפרנסו וגבי שמעון לא כתב שהיה עזריה מפרנסו משמע שעזריה היה חולק כל מה שהיה מרויח עם שמעון ואפילו שהיה יותר מכדי פרנסתו ואף על פי דבריש זבחים כתב רש"י ז"ל שמעון אחי עזריה על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסופק צרכי שמעון אחיו שהיה עוסק בתורה עכ"ל, ומדלא כתב שהיה חולק עמו מה שהיה מרויח אלא כתב סופק צרכי שמעון אחיו משמע שהיה מפרנסו, יש לומר דסיפק צורכי שמעון היינו על ידי שהיה נותן לו חצי מה שהיה מרויח והכי משמע בגמרא פרק היה נוטל דבכי האי גוונא שרי מדאמר מאי בוז יבוזו לו לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה שבנא עבד פרקמטיא לסוף אמר ליה ליערובי וליפלוג יצאת בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו כו' משמע בהדיא דאי קודם שעסק בתורה היו מתנים דליערובי וליפלוג שפיר דמי ואף על פי שהיה בחצי הריוח יותר מכדי פרנסתו ואף על גב דהכא אין הנותן מתנה עם המקבלים שיתנו לו חלק מזכותם מכל מקום כיון שהוא אינו נותן להם אלא כדי לזכות בשכר עסק תורתם אם הנותן יודע שנותנים ממעותיו גם לאלו שיש להם ואינו מוחה לפי שרוצה לזכות עסק תורתם מותר להם לקבל לתשלום פרנסתם מיהא שאם מרויחים כדי פרנסתם במעותיהם נראה שאסור להם לקבל מהנותן כדי לזכות בשכר עסק תורתם דדמייא למאי דאמרינן פרק שני דייני גזרות לא רצו מוסיפין להם לא רצו אטו ברשיעי עסקינן אלא לא ספקו ואף על פי שכתבתי דמההיא דהלל ושבנא משמע דאי קודם שעסק זה בתורה התנו לחלק זה במה שירויח זה וזה בעסק התורה של זה שרי ואף על פי שהיה בריוח יותר מכדי פרנסתו איכא למימר דהיינו דוקא כשהתנו לחלוק זה בריוח זה וזה בעסק תורתו של זה אבל היכא שלא התנו כן אלא שזה נותן לו הכי לזכות בשכר עסק תורתו נראה שאם הוא מרויח כדי פרנסתו אסור לו לקבל דגריעא מקורדום לחפור בהן ובעיני גדול עונו מנשוא שנראה שהוא בוזה שכר עסק התורה שהוא מוכרו בלא צורך פרנסתו ומטעם זה נראה לי שאפילו במתנים מעיקרא לא הותר אלא למי שאינו מרויח כדי פרנסתו ואם לא יתנה עם זה יצטרך לחזור אחר פרנסתו ויתבטל מדברי תורה לגמרי ולכן הותר לו לתת חצי חלק שכר עסק תורתו לחבירו כדי שיתן לו חצי מה שהוא מרויח והרי זה דומה לעוסק בתורה חצי היום ועוסק במלאכה חצי היום אבל אם הוא מרויח כדי פרנסתו אסור להתנות ואם התנה הרי הוא בכלל בוזה דבר ה' כדאמרן: