אבקת רוכל · חלק קצ״ח סימן ב׳

והנה פשוט וברור שנוטה דעת הר"ן לדעת הרמב"ן שכתב וז"ל אבל הרמב"ן כתב בהלכות נדרים שלו דליכא לשבושי הנך סוגיין כו' הנה מטבע הלשון משמע לכל מעין שמביא דברי הרמב"ן למסקנא לפי דעתו אע"ג דכשנגדו רבים וגדולים דבר גדול הוא ליישב הסוגיות דאם לא היה דעת הר"ן נוטה לדעת הרמב"ן היה לו להביא דברי הרמב"ן בתחלה ואח"כ אבל ר"ח והרא"ם כו' או לפחות לכתוב כאן והרמב"ן כתב וכיון שכתב אבל הרמב"ן כתב נראה שדעתו נוטה לדעתו וכאשר כתב זה הר"ן עדיין לא נחת לסברת רש"י שסובר כדברי הרמב"ן וכ"ש עתה שהוא הכרח שרש"י סובר כדברי הרמב"ן שיטה דעתו לדעתם ואפילו הרא"ש שהוא סובר כדברי רבינו חננאל והוא ראש המקילים כתב ומיהו כיון דמרגלא בפומא דאינשי למנדר בהאי ליש' אין להקל וצריך התרה א"כ מי הוא זה ואיזה הוא שיקל להתי' נזירות שמשון אם יהיה ככל חומרותיו או לדעת המחמירים אפילו אם יהיה נזירות שמשון גרידה כיון שצריך התרה ונזירות שמשון ליתיה בהתרה וכל זה כשנודה לסברתו שנזירו' כנדרים ושהמוציא נדר נזירות בלשון שבועה שאינו כלום כמוצי' שאר נדרים בלשון שבועה שאינו כלום כיון שהנזירות הוא נדר ולפי דעתי זה ממה שאי אפשר ויתמה האומר כן מאן דהוא על עצמו כי נדר חלוק משבועה בשני דברים דשמא דזה נקרא נדר וזה שבועה ובטעמא דנדר איסור חפצא ושבועה איסור גברא וראוי שנבחין זה הדין שכתב הפוסקים דנדר שהוציאו בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר שאינו כלום מאיזה מב' חלקים בא לשם אם ממה שחלוקים בשם אם ממה שחלוקים בטעם ודאי ממה שחלוקים בטע' שזה איסור גברא וזה איסור חפצא וזה ברור: