יא אדוני הגאון נר"ו קבלתי כתב מעכ"ת ותמהתי מאד על דבר שכתב מעכ"ת שאני שאלתי ביטול חלילה לי ואין דרכי לשאול מחילה אלא למי שחטאתי ומהיותי עד הנה לא עשיתי מאומה לשאול ביטול ומה שאני אמרתי שראיות ברורות יוכיחו אם הדין עמי מאחר שיראה מעכ"ת הכתבים שבידי מכל ק"ק מפירארא ומפי סופרים מעדים כשרים ונאמנים ומהם ערכתי ש"מ לפני חכמי ישראל יצ"ו בראשם מעכ"ת שידעתיך מלא רוח אלהים בחכמה ובקנאת הדין הקדמתי להודיע לכ"ת להזהירו שלא יכתוב עד שיבא לפניו דבר שאינו ומן הדין להן אצטריך שאלת ביטול מפני שכמה"ר ברוך חזקיה הוא נוגע בדבר ולא היה ראוי להיות דיין כמו שידוע לפני מעכ"ת שהוא אחד מהברורים בטענה של משה רושו והוא צוה להטיל החרם וכן מפורסם בעיני כל חכמי איטלאייא יצ"ו שהו' נוגע בדבר וכמה"ר אברה' רוו"קז שונא אותי על דבר האלמנה שכתבתי למעכ"ת וראיה לדבר שכל דברי אמת שכל ק"ק אשכנזים וספרדים יצ"ו מצטרפין עמי ואומרים שהאדרבא חל עליה' ורוב האיטלייני הנכבדים שבהם אומרים שכל מה שעשו עשו בזיוף ושלא כדין ומ"ש מעכ"ת שאני חושב להביא ישועה מהרבנים שלא ידעו עיקרי הדרושים חלילה וחס עד הנה לא כתבתי אלא מ"ש מעכ"ת עם רבני איטאלייא יצ"ו ובפסק של אדוני אומ' שהרא' מעכ"ת כל הראיות שהביא משה רושו נגדי והם חלושו' ואינו יכול להמלט:
אבקת רוכל · חלק קצ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.