ולענין הדין נראה לי אע"ג דנחלקו שם אם נאמנים כשאומרים שעשו דבר כדי להציל אם לאו זהו לענין דין ממון אבל לענין איסור בנ"ד יהיו נאמנין כמו שהוא נאמן בעצמו אע"פי שחתם והודאת בעל דין כמאה עדים דמי מ"מ אם נתן אמתלאה שחתם בשביל כך או כך הוא נאמן ולא אמרינן דשוייה לנפשיה חתיכה דאיסור' ונלמד דבר זה מההיא דכתובות דהאשה שאמרה אשת איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני שהיא נאמנת וכמו שאמרו משם בעל תרומת הדשן סי' שכ"ו כל שכן הכא דאיכא אונס דעדיף טפי מאמתלאה כמו שהעידו העדים שאינם חתומים בשטר וא"כ כמו שהוא נאמן על חתימתו אע"פי שהוא כק' עדים לומר שלא הוציא בשפתיו דבר מהטעם שכתבנו כן ג"כ יהיו העדים נאמנים לומר לא הוציא מפיו דבר ומה שחתמנו הוא כדי להצילו מאונסו דמה לי זה ומה לי זה מאחר דקי"ל דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומה שאמרתי שיש חילוק בין ממון לאיסור שבאיסור נאמנין ובממון אינן נאמנין אע"פי שלכאורה הסברא מחייבת בהפך דחמור איסורא מממונא לכך הוא נלמד מתשו' בעל ת"הד שכתבתי יעמוד עליה מי שירצה:
אבקת רוכל · חלק קצ״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.