אבקת רוכל · חלק י״ט סימן כ׳

נא לשון בקשה אם יהיה באו זו איזה דיבור שלא כרצונך אל תשית לבך אליו כי כן טבע הויכוח מחייב ואפי' אב ובנו נעשים אוייבים ז"לז בשער ואת והב בסופה אך שים לבך לתוכחת שבסוף אגרת זו כי מי אשר עשה לנו את הנפש הזאת לא במרד ולא במעל אנו כותבין רק כי זה ימים רבים שלמים וכן רבים צועקים עלינו תמיד למה לא תתקנו את הנשמע שנעשה בעיר מקום המשפט שמה הטיית הדין לנאת המשפט מעוקל ע"י מה שמנעה התורה אפילו לזכות את הזכאי וה' היודע ועד כי אנו בושים ונכלמים כי הנוגע בכבוד אחד מהחברים בדבר זה נוגע בכבוד כולנו שאומרים הני רבנן דדברי תורה בידם כחומר ביד היוצר אל כל אשר יחפוץ יטנו ונמצא ש"ש מתחלל ולהיותנו חוששים מהלבנת פנים וגם שמא וקרוב לודאי שלא היו דברינו נשמעים על כן משכנו ידינו עד כה ותמיד היינו יראים פן נענש על שתיקותינו על דרך אם לפניך גלוי כו' ואוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ועתה שנתגלגלו הדברים אמרנו אולי הוא עת רצון ונהיה זוכין ומזכים על כן הוכרחנו לכתו' תוכחת זאת לבל נכלם לע"הב ואם כ"ת חכמה ודעת לתקן להסיר ממך עקשות פה בענין שלא יהיה פוצה פה ומצפצף וה' יתן בלבך שתשמע לדברי חבירך אלה היועצים אותך להנאתך ולטובתך