ועוד שכשהשגנו עליך למה עברת על לא יאמר אני הוא המזכה הכחשת המוחש ואמרת לא אמרתי דבר לבעל דין ומה אמירה גדולה מהיות נמנה מלוועד עם הדייני לגמור הדין והבעל דין אמר בפה מלא כי אמרת לו שאתה הוא המזכה אותו ועירי ושכבי ידעי שאתה הוא המזכה ואת הכל הכחשת וכשראית עצמך מנוצח מטענה זו ומטענות אחרות שהשגנו עליך שאין לך בית מנוס פנית לשלוח פתקאות להתלות בהבלי השוא אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה כי כן דרך המתעקשים לתלות עצמם פעם בזה ופעם בזה כי חושבים להנצל בכך ולא יועילם ולא יצילם בזה ולא באותו כי השי"ת נתן לאדם עינים לראות ולב להבין בין המתעקשים ונלוזים במעגלותם לזולתם ומ"ש אם לא יעשו פשרה ביניהם הן אלה קצות דרכי רוב דיניך כמו שמפורסם אפי' לתינוקות שבעריסא שכשתהפך לזכות את מי שהוא חייב בדין אתה אומר כיוצא בדברים הללו וע"י כך נוטל קנין משניהם לעשות פשרה ביניהם כמו שיראה לך וזה גזל גמור כמפורסם והנה תשובתך נשאר מעל והתיהרותך והתרגזך ושאונך נסוגו אחור ושתיקותך היה יפה לך מדבורך ומי יתן החריש תחריש ותחשב לך לחכמה כי באמת לא היה לך לב בשר ומעת שראית הקונדריס ראשון שהשבנו על חלומותיך ועל דבריך היה לך לקבלם ולכוף ראשך לדברינו ותחשב לך לחכמה כי כוסה קלון ערום:
אבקת רוכל · חלק י״ט סימן י״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.