אבקת רוכל · חלק קפ״ח סימן י״ד

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומעתה איני צריך להשיב על מה שאמרו דאין הסכמה זו כשאר הסכמות הקהלות שדעתם הוא מתחלה שיתירו כ"ז שירצו בלי פתח וחרטה שהרי החמירו בהסכמה זו הרבה יותר מדאי וקבלוה כל יחיד ויחיד וגם ג' חכמים הנ"ל הענישו הרבה לכל המתיר הסכמה זו ולפיכך לא הסכמנו בהתרתו עכ"ל כי הנה החלק אשר עליו היו החומרות בדעתנו לבל ישחטו בהמות לעצמם למכו' לישראל עדין היא קיימת בכל חומרותיה מחמת שלב ב"ד לא התנו על חלק זה אמנם החלק אשר לב ב"ד התנה עליו התירוה כאמור ובאמת אלו היו ב"ד מתנים גם על מכירת בשר עצמם להתירו לכשירצו אע"פ שתהיה משונ' מאד בחומרותיה על דעת קהלות רחוקות היה לנו בזה מקום להתירה בלי שום פתח וחרטה כלל דחומרותיה היו אז להכריח ארי ממצרנו ובקעה מצאנו וגדרנו בה גדר אז באותה שעה ומחמת נבלה נמי אלו נמצאת אחריו נבלה פעם אחרת לא יקרא בכך חשוד אם לא שיהיה מועד להאכיל נבלות פעמים שלש כי בזה ודאי יצא עליו קול שהוא חשוד להאכיל נבלות ובנ"ד מעולם לא יצא עליהם שום קול בכך אלא שנחתם עליהם כך להגזמא כאמור וכ"כ הר"ן ז"ל אההיא דאמרינן בפ' גיד הנשה טבח שנמצא אחריו חלב ר' יוחנן אומר בכזית רב יהודה א' כשעורה ולא פליגי כו' עד והלכתא להלקותו בכזית להעבירו כשעור' וז"ל ומיהו אע"ג דמעברינן ליה אין דינו כחשוד שהחשודי' חזרתם קשה כמ"ש בסנהדרין מפני שהן מזידין אבל הכא לא חשבינן מזיד אלא פושע הוא וחזרתו קלה שיקבל עליו שיתנהג כחבר לענין זה בפני שלשה סגי ליה כדמוכח בבכורות גבי חבר ונעשה גבאי וכל הדברים האלו נדונין לפי זה שאין לפי כוונת האנשים ולפי אונסם ופשיעתם ויסוד דברים אלו וביאורם בספר אסור משהו להראב"ד ז"ל עכ"ל ולכבוד לומדי התורה אמרו בפ"ק דחולין א"ר הונא האי טבחא דלא סר סכינא גבי חכם משמתינן ליה ורבא אמר מעברינן ליה ומכריזינן אבישרא דטרפא היא ול"פ כאן בנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה רבינא אמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרקא דאפי' לגוי לא מזדבן וקאמר התם ההוא טבחא דלא סר סכינא קמיה דרבא בר חנינא שמתיה ועבריה ואכריז אבשריה דטרפא הוא איקלע מר זוטרא ורב אשי לגביה אמר להו ליעיינו רבנן במלתיה דתלו ביה טפלי בדק רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה ואיברא גם רבא לא העבירו מחמת דסכינו נמצאת פגומה אלא דלא סר סכינו קמיה רבא דאלו נמצאת פגומה הוי פושע ואע"ג דתלו ביה טפלי לא היה רב אשי מחזירו עד שיקבל עליו בפני שלשה שלא ישחוט עד שיבדוק לו חכם סכינו ואילו היה רגיל וחשוד בכך לא היה מחזירו עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב ורבינא ס"ל דבנמצאת סכינו יפה פליגי דאלו נמצאת פגומה לא הוה אמר רבא דמכריזין אבשריה דטרפה היה דהא אפי' לגויים לא מזדבן אלא ודאי אפי' נמצאת יפה קאמר רבא דמעבירינן ליה ומכריזינן אבשריה דטרפה היא ואע"ג שהעבירו רבא מפני כבודו רב אשי החזירו במצות רבא ולא הוצרך לחזור ולימלך בו כשנמצאת סכינו יפה והיינו דקאמר ליה מר זוטרא התם ולא ליחוש מר לסבא כלומר דהיה לך לחזור ולימלך בו והוא השיב בשליחותיה קא עבדינן שהרי גילה דעתו שחפץ להתירו כשימצא לו זכות דהיינו כשימצא סכינו יפה אפילו הכא דלא מחלו חכמים על כבודן משום דתלי ביה טיפלי ויש לו להחזירו בכך בלי שום המלכה ומר זוטרא אפי' בכך חש על כבודו כבוד התורה ואין כבוד אלא לחכמים וזה ודאי אינו צריך לפנים ולא לפני פנים ויש לנו לדון הרבנים גם הם לכף זכות בחכמתכם עתה דלא היתה אלא לגדור גדרות לבל יפקירו בהסכמות חמורות ויפרקו עול ח"ו וינתקו מוסרות ומקברות התאוה יסעו העם חסירות והאמת יורה דרכו ויתן עוז למלכו וה' יגיה חשכו ואותיות אמ"ת דא"ב מרחקן ויש להם רגלים כי דובר אמת ישמיע למרחוק קולו באין מכלים ולו תאות עמידה כבני אלהי"ם אמנם אותיות שק"ר בא"ב מקרבן בלי רגלים כי יאמר בקירוב מן הפה לאוזן להעלים לבל יכזבוהו רבי פעלים ואין לו עמידה בנפש שבאותיות שי"ן קו"ף רי"ש ואב"ן מקי"ר תזע"ק על מקבלי' אמנם אמ"ת מאר"ץ תצמ"ח. וחותמו אמת אל"ף מאתי"ם תשעי"ם חתום בשם אהיה שעול' כ"א רבוע כ"א פעמים כ"ז יעלו אמ"ת ואהי"ה בא"ת ב"ש יהיה תצמ"ץ בגימטריא כת"ר ושם יהו"ה יעלה כ"ו מלואו ששה ועשרים יעלו כמספר כת"ר תור"ה ולא להשיב על דברי הרבנים נתכוונתי במלחמת חובה מביאה בסופה אהבה וחיבה מכמה וכמה טובה רק להנצל בזה מריב לשונות שונות על שגיונות הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי כי תורה היא וללמוד אני צריך ואפי' רברבי ואפילו זוטרי קבועים במרכבה דגול מרבבה ועליה אני בא מי שחותמו ושמו אמת הוא ינחנו בדרך אמת ועל הדין ועל השלום ועל האמת והיה זה שלום נאם הצעיר בעיר הדובר עד הלום למראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח במעיני התורה יפריח: יוסף ן' לא"א אברהם ן' צייאת
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.