אבקת רוכל · חלק קפ״ח סימן י״ג

ואף כי אנו בענותינו הדיוטות אנחנו מ"מ המחונו רבים עליהם ויפתח בדורו כשמואל בדורו והפה שאסר הוא הפה שהתיר וכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם כו' אין לך אלא כהן שבימיך וכתב ובאת ולא כתב והלכת לרמוז נוטריקון ובא"ת וא"ל בינת"ך א"ל תשע"ן והשעה צריכה לכך ואם בתחלה נסנו מן הפח לבסוף לא נפול אל הפחת וכמ"ש הרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות סנהדרין וז"ל יש לב"ד להלקות למי שאינו חייב מלקות ולהרוג למי שאינו חייב מיתה ושלשה ודאי נקראים ב"ד אפילו שיהיו הדיוטות כדאיתא בפ"ק דסנהדרין ובהוראת שעה נמי מצינן לעבור על דברי תורה כעובדא דאליהו בהר הכרמל וכהני עובדי דיבמות פרק האשה רבה ועכשיו מחמת סכנה התרנו חלק זה ממנו כפי התנאי שהיה בלבנו ואם מחמת גזלה ניתי עליה הרי אומר ששב בתשובה ורחמנא ליבא בעי ואין לו מה להחזיר ואפילו שיהיה לו אינו יודע למי יחזיר ואף דגזל רבים הוא ותקנתו לעשות דבר קיים שיהיה בו תועלת לרבים כאשר תשיג ידו ואף אם היה יכול להחזיר לבעלים ניכרים מ"מ הם אין להם לקבל ממון והמקבל ממון נועל דרכי תשובה בפניו ובזה אין רוח חכמים נוחה הימנו כדאיתא בהגוזל עצים והיינו במחזיר מעצמו שלא ע"י בית דין ובל יערימו הגזלנים ויעשו כן כיון שלא יקבלו מהם ויפטרו לכן לא נמשכה תקנה זו אלא בדורו של רבי שתקנה ומפני זה אחריו היו דנין דיני גזלות ומקבלין מהם ומ"מ בנ"ד שמטה ידו ופסקה מחיתו ורבו חובותיו והנוגשים אצים לפרוע לאשר לו נוגשים אין לנו לנעול דרכי תשובה לפניו וכ"ש שהסכמה זאת לא הסכימו בה דייניהם אלא ע"מ שיתירו להם חלק זה כשיצטרך ולב ב"ד התנה בכך ומצי להתירו בשעת הדחק כאשר עשו בחלק זה לבד להיות מוכרים כמוכרים בשר של אחרים לא של עצמם ואף אם היתה משונה מכל הסכמותיהן וחומרותיהן רבים מ"מ לב ב"ד התנה בכך ומהני דאלת"ה מה כח ב"ד יפה ואע"ג דבאיניש דעלמא האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר בלבו לאו כלום וצריך לומר כן בקול רם ולא בלבו דדברים שבלב אינן דברים ואינן מבטלין את הנדר שהוציא בשפתיו כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ד דנדרים בשם הרא"ם ז"ל שאם בטל בחשאי לאו כלום היא דכתב אההיא דאמרינן התם דכיון שאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה וז"ל וא"ת מאי קשיא ליה לימא שבטל בלחש כדי שלא ישמע חבירו ופי' הרא"ם ז"ל שאם בטל בחשאי אין ביטולו ביטול דכיון דנדר בסתם אע"פ שחשב בלבו שנדר על דעת תנאו הוו דברים שבלב ולא מוכחי ולא הוו דברים אבל אם ביטל בפרהסיא הוו דברים שבלב דמוכחי ומועלת מחשבתו לבטל הנדר הילכך פריך תלמודא ולא אתי בהדיה עכ"ל ומאי דאמרינן בעלמא שצריך שיהיו פיו ולבו שוין ואי לא לא הוי נדר היינו כשאין מחשבתו סותרת מה שמוציא בפיו ולהכי לא הוי נדר עד שיהיו פיו ולבו שוין אמנם כשמחשבת לבו סותרת מה שהוציא בפיו באומר במחשבתו כל נדר שאני רוצה לידור יהא בטל לא מהני עד שיוציא דבר זה בפיו בקול רם ואיברא להזיקא דרבים חיישינן טפי דאמרינן בבתרא בפ' לא יחפור מרחיקין את הנבלות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמות אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר כו' ותנן נמי התם אילן שהוא נוטה לר"הר קוצץ כדי שיהיה גמל עובר ורוכבו כו' ומייתי לה הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' נזקי ממון ותנן נמי בפ' חזקת הבתים אין עושין חלל תחת ר"הר בורות שיחין ומערות כו' אמור מעתא כל שכן הם הדברים בנדון דידן דודאי מגיע לרבים היזק רב ח"ו אם בגופן אם בממונן דאין לנו לעמוד עליו מדכתיב ולא תעמוד על דם רעך וגו':