אבקת רוכל · חלק קפ״ו סימן ו׳

והנה נדר על דעת רבים דהיינו פ' ופ' ופ' דאמרינן בגיטין פ' השולח דלית ליה התרה אלא ברשותם מ"מ לדבר מצוה אית ליה התרה בלא רשותם כעובדא דההוא מקרי דרדקי דאדרנה הכי והדר אהדורוה משום דלא אשתכח דדייק כוותיה ואין לך מצוה גדולה מפקוח נפשות להצילם מסכנה מצויה ושאר נדרי קהל כנדרי אשה נשואה דעל דעת בעלה היא נודרת ובעל מיגז גייז מכאן ולהבא ואין צריך חרטה ואף על פי שהסכמה זו עשויה בכל מיני חומרא והיא משונה משאר הסכמות הקהל מ"מ לא היתה בהסכמת דייניהם אשר המחום עליהם ואפי' שקיימוה אח"כ הם אומרים שלא היה פיהם ולבם שוים והפה שאסר הוא הפה שהתיר ולב ב"ד התנה על בטולה כפי צורך השעה ואפילו שתהיה עשויה על דעת שלשה החכמים דייניהם ויש בה נדר כבשר קדשים ולא יהיה בהתרתה שום מצוה והו"ל נדר על דעת רבים דלית ליה התרה לדבר הרשות בלי רשות אותן ג' דאדעתא דידהו נדרו בנ"ד מצו' להתיר בלי רשותם וכמו שאמרו דאשה אפי' דנשבעה ע"ד רבים על דעת בעלה היא נודרת ובעל מיגז גייז מכאן ולהבא בלי פתח וחרטה כן הם הקהל וכ"כ הרשב"א ז"ל בפסקיו וכתבו הריב"ש ז"ל בתשובותיו בסימן קע"ח ומה גם עתה שהשלשה הסכימו בהתרתה שהיא מותרת אף בלא הסכמת הקהל להתיר כ"ש בנ"ד שהסכימו ראשי הקהל בשם כל הקהל להתיר ואחר התרה שוב נתחרטו ובנ"ד ליכא למימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו מתרי טעמי חד דב"ד התנו הכי בלבם על ההסכמה זו ולמאי דאתנו אתנו ולמאי דלא אתנו לא אתנו ואידך משום דתרי מילי נינהו חד דחומר' רבה שלא למכור בשר עצמם שניה לה שלא למכור בשר אחרים וה"ל כנודר מתאנים והדר נדר מענבי' והתירו לו לענבים דלא הוי מותר לתאני' גם כי התרה זו היתה בחרטה מכאן ולהבא אך לא בפתח דמותר מעיקרא ולמה שנתחרט מכאן ואילך בנדרי הקהל הותר ועל מה שלא נתחרט לא הותר דהא לאו עוקר הנדר מעיקרו הוא אף אם היו כלולים שניהם תאנים וענבים בנדר אחד וכ"כ הרא"ש והר"ן בפרק ארבעה נדרים בשם הרמב"ן וכשהותר ע"י פתח דומה לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו משא"כ בחרטה ואע"ג דכתב הר"ן שם בשם התוס' דאפי' ניתר בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו משהותר מקצתו הותר כולו מ"מ הרא"ש ז"ל בפרק ארבעה נדרים תפס דברי הרמב"ן ז"ל עיקר ואפי' לדברי רבותינו בעלי התוספות ז"ל נדרי צבור שאני דהן הן הנודרין והן הן המתירין ולא בעו פתח ולא חרטה דאדעתא דהכי נדרו ואע"ג דבאיניש דעלמא דאומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר דצריך לומר כן בשפתיו ולא בלבו משום דדברים שבלב אינן דברים ואינם מבטלים את הנדר כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק ארבעה נדרים בשם הרא"ם ז"ל דכתב אהא דאמרינן התם וכיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדייא וז"ל וא"ת מאי קשיא ליה לימא שבטל בלחש כדי שלא ישמע חבירו ופי' הרא"ם ז"ל שאם בטל בחשאי אין בטולו בטול דכיון דנדר בסתם אע"פ שחשב בלבו שנדר ע"ד תנאי הוו דברים שבלב ולא מוכיח ולא הוי דברים אבל אם בטל בפרהסייא הוו דברים שבלב דמוכיחו ומהעלת מחשבתו לבטל הנדר הילכך פריך תלמודא ולא אכיל בהדיא עכ"ל ומאי דאמרינן שיהיה פיו ולבו שוים היינו כשהיה בלבו לנדור מפת חטים ואמר פת שעורים אך לא היה בלבו לבטל כל מה שאומר בפיו משא"כ כשמבטל בלבו כל מה שאומר בפיו ומחשבת לבו סותרת מה שאומר בפיו ולא הוי דברים ולכן צריך שיבטל ג"כ בשפתיו בקול רם להוכיח לעין כל דבריו ומ"מ בנ"ד בנדרי צבור לב ב"ד מתנה עליהם והם נדרו אדעתייהו כאשה הנודרת דעל דעת בעלה היא נודרת כך הם נודרים ע"ד דייניהם שהמחום עליהם ולב ב"ד התנה בכך לעת הצורך לבטלו ומחשבת לבם לא היה אז סותרת מה שבפיהם ומיגז גייז מכאן ולהבא ואף אם תהיה הסכמה זו משונה מכל הסכמות הקהל וכתבו בה חומרות חמורות ועשו בשרם כבשר קדשים והכל קבלו עליהם וענו עליה אמן שכתבו האחרונים ז"ל דלא מצו להתיר בכל כיוצא בזה זולתי בפתחים וחרטה ואין פתחיהם שוין ולכן צריך להתיר לג' ואותן שלשה יתירו לשלשה אחרים וכן יעשו עד שיתירו לכל הקהל זה ודאי הוא כשעשאוהו בסתם אך לא בעשאוהו בתנאי לב ב"ד להתירו כשירצו אז הוייא לה כשאר הסכמותיהם ומתירין אותה כשיצטרכו בלי פתחים כלל וזה ודאי אינו צריך לפנים ולא לפני פנים ותו לא מידי נאם הצעיר בעיר הדובר עד הלום לרגבות חורבות ארובות השמים עיר ירושלים לבו נשפך כמים כי לקתה מיד ה' כפלים והוא עליה נלאך ולבו בוער כאח לאומרים האח ולהעמיד האמת דבק מאח למראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח הקוטפים מלוח עלי שיח ועל מימי מעייני התורה יפריח. יוסף בן לאדוני אבי אברהם בן צייאח.