ותו איתה בההוא פירקא מימרא דרבי יוחנן שכתב החכם בדבור שני מח"א ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ואע"פ שיש בקצת ראיות אלו קצת דקדוקים לא רצינו להאריך בהם שלא להטריח למעיין במה שאינו נוגע לעצם הכוונה ומה שכתבנו הוא די והותר להוכיח דלא היה צריך החכם לאהדורי ליה לסתור טענה זו אדיוקא דההיא דפ"ב דכתובות וכמה משניות וברייתות וממרות יש בכמה מקומות האומרות כן רובם בהדייא ומעוטן מדיוקא ואילו הוה ס"ד דחכם הפוסק כל ראיות הללו לא הוה ליה למכתב כ"כ בנחותא כמ"ש אבל אין להוכיח שיהא הוא נאמן שהיה הדבר בתנאי כו' משום דההיא דאין אומרים למי שלא ראה את החדש כדמשמע בפ"ב דכתובות כו' אלא כך הול"ל אבל אין לעלות על הדעת להוכיח שיהא הוא נאמן כו':
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן ס״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.