והא ודאי אילו היה להם יד ושם בבקיאות התלמוד ובפלפולו אדמייתי מההיא דאין אומרין למי שלא ראה את החדש כו' הוה להו לאתויי ממאי דתנן בפרק ב' דעדיות ובפ' טבול יום וח"א אין לא ראינו ראיה לכאורה יש להביא ראיה ממנה דדמייא טפי לנ"ד דהא התם רבי חנינא סגן הכהנים מסתמא היה מצוי תמיד בבית המקדש והעיד שלא ראה עור יוצא לבית השרפה והכא נמי בנ"ד העדים המעידים שלא היה תנאי היו אז עמו בבית אחד וכי היכי דאמרו חכמים לרבי חנינא אין לא ראינו ראיה הוה אפשר למימר כמי הכא אין לא שמענו תנאי ראיה אך לו ידעו השכילו זאת והיו מעיינים בפרש"י על משנה זאת ישימו יד על פה מהעולה על רוחם לומר העדות דלא היה לאו עדות הוא דהא פי' רש"י בפ' טבול יום אין לא ראינו ראיה שמא לא אירע בימיו שימצא טרפה אחר הפשט ואם אירע ושרפוה הוא לא ראה הא קמן שהשתדל רש"י להלום הך טענה דאין לא ראינו ראיה ולפרשה שלא כנראה לכאורה דעדות לא ראינו אינה עדות דהא ודאי כבר אפש' שתהיה עדות והא דאמרינן הכא דלא ראיה היא היה לפי שאפשר לומר דלא אירע כן בימיו או שאירע שנשרף בעוד רבי חנינא בביתו מתעסק בענייניו ולא נמצא במקדש בעת ההיא אולם אם היה רבי חנינא מעיד דודאי אירע בימיו ונמצא שם בעת ההיא ולא זז משם כל זמן שהיה ראוי לישרף ולא נשרף פשיטא דהאי לא ראינו הוייא ראיה מעלייתא וא"כ הכא נמי בנ"ד שהיו העדים מעידים שהיו שם מתחלה ועד סוף ולא נזכר תנאי זה פשיטא דעדות האומרים לא היה תנאי עדות נכון הוא:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן נ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.