אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן כ״ז

כתב עוד החכם בדבור השני ולכאורה נר' דדוק' היכא שהיה מלמד ומורה כבר אין למונעו מכאן ולהבא כל זמן שאומר ברי לי משום זלותא אבל אם לא היה מלמד ומורה כלל ורוצה ללמוד כיון דליכא זילותא יש כח לב"ד למונעו כו' וא"כ בנ"ד נמי שיצא הקול שיש עדים אע"ג דלא אסהידו כלל דראוי למונעו משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך עכ"ל כיון החכם בדבור זה להורות דאע"ג דמשמע לפום ריהטא דכל שלא למד היה יכולת בב"ד למונעו אי מדינא בדאיכא תרי סהדי דמסהדי בלא תנאי נשבע או משום עקשות פה דקאמר רב אשי בדליכא אלא חד סהדא דמסהיד שנשבע בלא תנאי עכ"ז בנ"ד דלא הוו סהדי לא תרי ולא חד כיון דההוא עד הוכחש לא היה יכולת לב"ד למונעו אף לכתחילה לא מדינא ולא מעקשות פה ודייק כן מההיא דא"ר יוחנן בפ"ב דכתובות שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כו' ואוקמה אביי בעד אחד וחזר וסתר דיוק זה על זה נאמר שמ"ש ולאו דוקא היכא דאיכא תרי סהדי דמכחשי לסהדי קמאי דודאי צריך למונעו כו' אלא אפי' היכא דאיכא חד סהדא דמכחיש לתרי סהדי דקאמרי מת אע"ג דחד סהדא לאו בר אכחושי הוא לתרי והוה ליה ספק רחוק אפי"ה יש כח לב"ד להפרישו אפי' אומר ברי לי כיון דליכא זילותא כדמשמע מההיא דרבי יוחנן בפ' האשה שנתארמלה דאמרי התם אמר רבי יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כו' אלמא דלכתתלה יש למונעו משום הסר ממך עקשות פה כיון דליכא זילותא ואע"ג דברי ליה דהא סתמא קאמר לא תנשא דמשמע אפי' לאחד מעדיה כו' עכ"ל שנר' מדבריו בהדייא דהיכא דתרי סהדי אמרי מת וחד סהדא מכחיש להו ואמר לא מת דלכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים וכדאמר רב אסי והא ליתה דע"כ לא חיישינן ללזות שפתים אלא היכא דליכא אלא חד סהדא דאמר מת דאע"ג דמהימן כבי תרי מ"מ כיון דחד הוא ואיכא סהדא אחרינא דמכחיש ליה איכא לזות שפתים דמיחזי להו לאנשי דהוי ספק שקיל ומש"ה חיישינן לדרב אשי לכתחלה אבל כי איכ' תרי סהדי דמסהדי דמת אע"ג דחד סהדא אמר לא מת הא ידעי כ"ע דאין דבריו של א' במקום ב' וליכ' למיחש ללזות שפתים כלל ואפי' לכתחלה וגם כי כבר זה ברור מעצמו מ"מ ראיה לדבר מדתנן בהאשה שלום עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא ופריך בגמ' עד אומר מת ושנים אומרים לא מת כו' פשיטא שאין דבריו של א' במקום שנים ומשני לא צריכא אלא בפסולי עדות וכדרבי נחמיא כו' ואמרינן בתר הכי שנים אומרים מת כו' מאי קמ"ל בפסולי עדות וכדרבי נחמיא כו' וקשה דמי הגיד לו דסיפא דב' אומרים מת ועד א' אומר לא מת מיירי בפסולי עדות דמקשה בפשיטות מאי קמ"ל בפסולי עדות אלא ודאי אפירכא קמייתא סמיך דפריך פשיטא שאין דבריו של אחד במקום שנים דשייכא נמי בסיפא והיינו דקאמר מאי קמ"ל בפסולי עדות כו' כלומר פירכא קמיית' שייכא הכא ומאי אית לך לתרוצי בפסולי עדות כדתרצת לקמיית' אכתי קשה דהיינו הך ואם איתא אפי' כי מסהדי תרי אז דמת אי איכא חד סהדא דאמר לא מת לכתחלה לא תנשא לא הו"ל למיפרך בשנים אומרים מת וא' אומר לא מת כו' פשיטא אדרבא הו"ל למיפרך אע"פ שלא נשאת תנשא אמאי תנשא הא איכא למיחש ללזות שפתים אלא ודאי דכל כה"ג ליכא למיחש ללזות שפתים כלל ועוד יש להוכיח כן מדאשמועינן יוחנן בההיא מימרא דחיישינן ללזות שפתים בעד אומר מת ועד א' אומר לא מת תנשא לכתחלה משום לזות שפתים וליכא למימר דעיקר חדושיה דאם נשאת לא תצא ומש"ה נקט מילתיה בעד א' אומר מת לאשמועינן דאפ"ה לא תצא דהא מתני' בהאשה שלום וכן כתבו שם התוס' בהדיא דרבי יוחנן לא אתא לאשמועינן אלא דלכתחלה לא תנשא וא"כ מדלא. אשמועינן דאפי' שנים אומרים מת כיון דא' אומר לא מת לכתחלה לא תנשא משום דרב אשי משמע בהדיא דכל ששנים אומרים מת אע"פ שא' אומר לא מת אין דבריו של א' במקום שנים ולא חיישינן ללזות שפתים כלל ושלא כדברי החכם: ועוד קשה על דבריו דבכל הדיבור הזה סובב לומר אם יוכלו הב"ד לגזור מה שגזרו משום עקשות פה וע"ז אנו אומרים דעל עקשות זה ישר מעגל צדקינו יסוב בלכתו דאנן לאו משום עקשות פה בלחוד אתינא למיגזר על הר' י"ט מה שגזרנו דהא לא דמי ההוא דרבי יוחנן לנ"ד כלל משום דההיא דרבי יוחנן מיירי בדאיכ' חד סהדא דחשיב כתרי דמסייע לה ואיכא חד דמכחיש לה ומש"ה אי לאו עקשות פה היתה מותרת לינשא לכתחלה משום דאין דבריו של א' במקום ב' אבל בנ"ד הוי איפכא דתרי דמסהדי נגד הר' י"ט איכא וראינום ושמענו דבריהם וסהדי דמסייעי ליה לא נראו ולא נשמעו בעולם לא תרי ולא חד ועד היום הזה והיום הזה בכלל לא שמענו זולת הר' י"ט שיאמר כן כלל א"כ לאו מטעם עקשות פה לחוד הוה להו לב"ד למיגזר עליו מה שגזרו אלא מדינא פסיק' דהא דר"י וכולהו רבנן מודו בכי האי גוונא דאין מניחים אותה לינשא: