ומדברי התוס' נראה שאין צריך אלא קול בעלמא ואף ע"פ שהרמב"ם סובר דקלא דאתחזק הוה ונר' כן מדברי הרשב"א כיון דכל אינך רבוותא ס"ל דקלא דלא אתחזק הוה כוותייהו נקטינן ועוד דקשייא להרמב"ן והרשב"א א"ה מאי טעמא דרב חסדא ודרב יוסף ולא עוד אלא בנ"ד כיון שקול שקבל הר' יום טוב שבועה וחרם בלא תנאי נמשך זמן ארוך שבעה או שמונה חדשים דלא נפסק מיום קבלת החרם והשבועה ההיא כל ימי החכם הישיש ואף כי אחרי מותו פשיטא ופשיטא שקול זה קול ההמון כקול שדי יפה אף נעים שריר וקיים לאסור עליו מלעשו' מעשה כלל משום קול זה דהא אף לענין מלקו' מלקין על חזקה כזו וכמו שבירר יפה מוהרי"ק בתשובת פ"ז והוי כקלא דאתחזק ואפי' הרמב"ן והרשב"א מודו ביה וכיון דקול זה נתפרסם קודם שהתחיל ללמוד שבעה או ח' חדשים כמו שבארנו הוי כקלא דנפק קמי אירוסין דשני וחיישינן לה לכ"ע הרי לדברי כל הפוסקים והמפרשים נ"ד לא דמי לשבויה כלל וחיישינן לקלא דנפק דאיכא עדים דידעי שקבל חרם ושבועה בלא תנאי:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.