אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן ח׳

עוד טען דהוה ליה להימניה במאי דאמר על תנאי פ' קבלתי השבועה או החרם במיגו דאי בעי אמר אמת כדבריכם שקבלתי השבועה והחרם בלי אותו תנאי אבל אח"כ אתם נתפשרתם עמי ופטרתם אותי מהחרם והשבועה שקבלתי שאם היה טוען כן היה נאמן וכמ"ש הרא"ש בכלל עשירי מתשובותיו ז"ל ראובן נשבע לאשתו שלא יצא ממנה כו' ועל זה השבתי דלא אמרינן מיגו אלא כשהמיגו הוא טוב כמו הטענה שטוען עכשיו אבל הכא שהמיגו הוא גרוע לומר דברים שלא היו ואין החי יכול להכחיש את החי ויותר ניחא ליה לומר תנאי פ' התניתי שהוא דבר התלוי בו ואפשר שגם לא דקדקו בלשון התנאי ממה שיאמר אתם עשיתם כך ולא היה ולא נברא דבההיא תשובה דהרא"ש אפשר שאשתו התירה לו בינה לבינה אבל בנדון שלנו אם היה שהם פטרו אותו קלא אית ליה שהיו מתאספים והיו שולחים בעדו ופוטרים אותו וקבוץ דכמה אנשים חשובים להתיר שבועה וחרם כזה קלא אית להו והיה דבר המתפרס' בכל העיר ומדלא נתרפסם לא הוה נאמן לומר פטרתוני, ודמי לעובדא דסוף פרק האומנין דההוא דא"ל לחבריה זבין לי ארבע מאות דני דחמרא לסוף א"ל זבנית לך ארבע מאות דני דחמרא ותקפו להו אתו לקמיה דרבא אמר ליה ארבע מאות דני דחמרא כי תקפי קלא אית ליה למילתא זיל אייתי ראיה דכי זבנת להו חמרא הוי ואפטר ואמרינן דהיינו כאיסי דאמר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר כלומר ואם לא יביא ראיה ישלם ולא מהימן אפי' בשבועה וכן פרש"י והרא"ש והרי"ף ושאר הפוסקים. והרי הדברים ק"ו ומה התם דשייך למימר ישבע אפ"ה לא מהימני ליה הכא דלא שייך למימר ישבע שפטרוהו כמ"ש הרא"ש בתשובה הנ' לא כ"ש דלא מהימני ליה אלא ע"פ עדים וא"כ כיון דלא הוי מהימן לומר פטרוני ליכא מיגו: