אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן כ״ח

ונראה לו ט"ס יש כאן דכך צריך להגיה דהו"לל אלה כו' ומשמע מהכא דאע"פי שלא הזכיר שם ולא כינוי אלא שקילל לעצמו אם יעשה דבר פ' נקרא שבועה דהא דיהנה סם המות באחד מבניה לא היה לה שם ולא כינוי וכתב הר"י בפרק שבועת העדות אמר רבי אבהו מנין לאלה שהיא שבועה שנאמר ויבא אותו באלה וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים וכתב שם הרא"ש ומהכא שמעינן דבעינן אחד מן הכינוין באלה ובשבועה דכתיב אשר השביעו באלהים וכשכתב שדעת הרמב"ם דלא בעינן לא שם ולא כינוי משמע דדוקא לשבועה הוא דקאמר ומטעמא דמפרש דאם אמר לא אוכל היום באלהים אע"פי שלא הזכיר בלשון שבועה הרי זה מושבע ועומד אלא על כרחין כאומר לא אוכל קאמר שהוא המוציא שבועה מפיו אלמא דשבועת בטוי לא בעי אפי' כינוי ואפשר שידות הן טענה זו לא סגייא אלא לשבועה אבל לא לאלה ולכן בטור יורה דעה סי' רל"ז כתב עיקר לשון שבועה שיאמר אני נשבע שאעשה דבר זה או לא אעשנו ויש אומרים שאינה שבועה כו' אבל הרמב"ן כתב דהוייא שבועה דלא הזכיר שם וכינוי ואדוני אבי ז"ל כתב אפשר דלא גרע מידות ובענין אלה כתב ואם אמר כאלה או בארור כו' הוי שבועה ובלבד שיזכיר שם או כינוי אבל אם לא הזכיר לא שם ולא כינוי אינה שבועה ולא הזכיר דעת הרמב"ן משמע דבהא אפילו הרמב"ן מודה י"ל דהא איכא הרמב"ם והראב"ד בפ"ב מהל' שבועות כתבו שהמקלל עצמו אם יעשה או אם לא יעשה דבר פ' אע"פי שלא הזכיר שם ולא כינוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו אלא שלדעת הרמב"ם אע"פי שאסור באותו דבר שנשבע אינו לוקה ולא מביא קרבן ולדע' הראב"ד מביא קרבן ואינו לוקה מ"מ לדברי שניהם כיון שקלל עצמו אם יעשה או אם לא יעשה דבר פ' אע"פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי הרי זה אסור באותו דבר מן התורה ואפילו להרא"ש נראה דכל שקילל עצמו אם יעשה כך אע"פי שלא הזכיר שם ולא כינוי כיון דמושבע מפי עצמו הוא הוייא שבועה שכתב בריש נדרים הא דתקינו כינויין לשבועו' כי היכי דלא לימא שבועה לה' א"כ משמע דשבועה וכינוי בלא הזכרת ה' הוייא שבועה וקשה דבפרק שבועת העדות ובריש שבועת הדיינין משמע דלא הוייא שבועה בלא הזכרת ה' ותירץ ר"ת דדוקא במושבע מפי אחרים דומייא דסוטה ושבועת העדות ושבועת הדיינים הוא דבעי שם או כינוי אבל שבועה שאוסר נפשו בלשון שבועה אפילו בלא שם ובלא כינוי מצי אסר נפשיה עכ"ל וכן כתבו התוס' בשם הר"ם והאי טעמא סגי אפילו לאלה נמי וכן משמע מדברי הטור שכתב דברי ר"ת אחר שכתב גם דיני האלה וא"כ כל היכא שמקבל על עצמו באלה שלא לעשות כך וכך אע"פי שלא הזכיר שם ולא כינוי שבועה הוייא לכ"ע: ועוד דהכא נמי הזכיר שמות דהא קביל עליו כל האלות הכתובות בתורה והא פשיטא האלות הכתובות בתורה בשם הם כתובות יככה ה' כו' וכן כולם נמצא שהר' יום טוב נשבע שבועה דאורייתא וכיון שכן ספיקא להחמיר וכל שכן דאכתי ליתא ספק וכמו שכתבתי: