אבקת רוכל · חלק קע״ה סימן ב׳

תשובה ידוע כי המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ואי אמר החזרתי לך או לאחר עפ"י ציווייך נאמן בשבועה דהא דכתב הרמב"ם בשם רבותיו פ"א מה' שלוחין שאם טוען שמעון שמנה שהיה בידו של שמעון נתנו ללוי עפ"י שכתב ששלח לו ראובן וטען ראובן לא כתבתי ולא שלחתי כתב שישבע שמעון הסת ונפטר וכ"ש ביורש הבא בטענת אביו דהוי בא בטענת ספק לדעת הרמב"ם שיכול לטעון שנתנם ע"פ אביו או שהמחאו אצל אחר במעמד שלשתן דכנתונים דמו ואפי' יטעון היורש שהוא יודע בבריא שמנה לאביו בידו דהויא טענת בריא לא אלים ממורישיו וידוע דלא טענינן ליתמי אלא במידי שהיה המוריש יכול לטעון ומדין זה של הרמב"ם שכתבנו נראה ברור דאין חילוק בין הבא לזכות לעצמו או לאחרים ועוד לא יהא אלא מדין מגו יהא נאמן במזכה את אחר במיגו דמזכה את עצמו ועוד דכ"ש הוא אם לעצמו יכול לזכות בשבועתו כ"ש לאחרים דאין אדם חוטא ולא לו וכמה דינים מצינו דנאמן מדין מיגו למזכי לאחרים כי הא דכתב הרמב"ם בשלהי הלכות שותפין וז"ל טען שמעון שיש ללוי עליו חוב בזו השותפות מנה אם היה בידו כדי החוב והיה יכול ליתנו ללוי נאמן ונותנים החוב ואח"כ מחשבין ע"כ וזהו ודאי מדין מיגו והוה למזכי לאחריני ורבים כאלה וגם חששת קנונייא לא שייך הכא אלא היכא דבלאו האי טענה לא הוה מצי למזכיה לנפשיה אבל היכא דהוה יכול למזכי בכוליה בטענת פרעתי למה יעשה קנונייא להפסיד ואדרבא ממה שלא לקח הכל יש להאמינו וגם אין לדמות זה למאי דכתב הרמב"ם פ"א מה' מלוה ולוה וז"ל טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי אין שומעין לו ע"כ שאין מאמינין אותו לזכות לאחרים דשאני התם דלא שייך למימר מיגו או משום דחזקת כל מה שביד האדם שהוא שלו או מפני שאין הטענות שוות כדכתב הה"מ שם זהו הנלע"ד אם יישר בעיני האדון נר"ו יוצק מים על ידי אדוני משה בר חיים אלש"יך זלה"ה: