ועוד אני אומר דהא עדיפא מההיא דהתם שני הלשונות סותרים זה את זה לגמרי ואי אפשר להקש ולהדבק זה עם זה אבל נקשרים הדברים יפה לומר עלי שלא ילכו לאיבוד וכיון דלשון שלא ילכו לאיבוד אין בו לשון ערבות כלל כמו שהוא מבואר בעצמו וכדאיכא למילף מההי' דהאומ' כל הזן אינו מפסיד תחלת דבריו שאומר עלי אינו מחייבו דאסוף דבריו סמוך שאמר שלא ילכו לאיבוד ועוד דאפילו את"ל דלשון עלי בעלמא הוי לשון ערבות הכא אי אפשר להיות בלשון ערבות מפני שקוד' אמר אני נשבעתי שלא להיות ערב ואיך יתכן שיאמר אני נשבעתי שלא להיות ערב אבל אני ערב לך ועובר על שבועתי ומילי כהני דשופטני נינהו אלא ע"כ לומר דהכי קאמר אני נשבעתי שלא להיות ערב ואילו לא כן הייתי יוצא ערב בעדו לפי שעלי כלומר שאני היודע ועד שהמעות בטוחים בידו ואם כן אפילו אם לא היה מסיים ואומר שלא ילכו לאיבוד אין כאן לשון ערבות כל שכן הכא שסיים בכך שאין כאן לשון ערבות כלל נאם הצעיר יוסף קארו
אבקת רוכל · חלק ק״ע סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.