אבקת רוכל · חלק קס״ט סימן ב׳

תשובה היורשים פטורים שאפי' היתה מלוה בעדים אינה גובה מן היורשים אלא אם כן הודה ומת או שמתוהו ומת בשמתיה כדאיתא בפ' שום היתומים ובסוף בתרא ולדעת הרמב"ם וקצת מפרשים אף בלא הגיע זמן הפרעון גובה מן היורשים מדאמרינן בפ"ק דבתרא חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אבל כל היכא דליכא חד מהני תלת גווני פטורים מלפרוע חוב אביהם שיש עליה עדים וטעמא משום דטענינן ליתמי כל מאי דהוה מצי אבוהון למיטען ואביהם היה נאמן לומר פרעתי כדקי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואפילו הוציא כתב יד אביהם שהוא חייב לו והוחזק כתב יד אביה' שהוא חייב לו והוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה מהיורשים לדעת רב אלפס והרמב"ם והרמב"ן והרא"ש ורוב המפרשי' משום דס"ל דבהא נמי הוה אבוהון נאמן לומ' פרעתי ואע"פ שקצת מפרשים ומכללם הרשב"א סוברים דבכתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי הרי כתב הרשב"א בסוף דבריו כבר פשט המנהג בזה כדברי הרמב"ם בכל גלילותינו ואפי' היה כתוב בפנקסו של אביהם בכתב ידו שהוא חייב לפ' מנה אינו גובה דטענינן ליתמי דלמא אביו פרעו לאחר מכאן ולא אמרינן אם איתא דפרע הוה לי לצוות בשעת מיתה כן או להעביר עליו הקולמוס דאיכא למימר דילמא מ"ה אנסיה וגדולה מזו אמרו בפרק המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו ודייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ואתינן לאוקו' פלוגתייהו דכולהו אית ליהו דנהרדעי דאמרי האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכ"ע לא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי והכא בהא קא מפלגי מר סבר אם איתא דפרעיה מימר הוה אמר ומר סבר מ"ה הוא דאנסיה הא התם אף על גב דאיכא שטר והו"לל אפילו הכי לא גבי מיתמי מהאי טעמא כל שכן בכתב שעל הפנקס כך כתב הרשב"א בתשובה: