הרי כתב הטור בשם ר"ת שאפי' בעל הבית אם רוב עסקיו ברבית דינו כשולחני לפי שצריך תמיד למעות נמצא שאפיל' מי שאין אומנותו שולחני אם צריך תמיד למעות דינו כשולחני והסוחרים בזמן הזה כשמצויים המעות בידם הם מרויחים ע"י סחורות שמזדמנים לידם בזול ולא עוד אלא בזמן הזה כל סוחר חשוב שולחני ממש שכלם בקיאי' במטבעות ובקניית כסף וזהב ואפילו למתעק' לומר שלא נחשבים כשולחני מ"מ אם נשתמש בהם חייב באונסין דעל כרחין לא אמרו דמפקיד אצל בעל הבית פטור אלא כשלא נשתמש בהם אבל אם נשתמש בהם חייב באונסין מק"ו דשולחני שנשתמש ברשות אבל לפי האמת משמע לי בסוחרים בזמן הזה דינם כשולחני כמו שהוכחתי:
אבקת רוכל · חלק קס״ג סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.