ה"ג שאפילו לדברי הרא"ש בנ"ד אפי' אם היה אמתלאה בדברי התובע אין כח לעכב נכסים הללו ותמיהא לי מילתא טובא איך עלה על דעת שום אדם לדמות נ"ד לההיא דהרא"ש דלא דמו אפילו כי אוכלא לדנא דהא על כרחין לא קאמר הרא"ש אלא כשהנתבע הוא עני ואין לו נכסים ממה לפרוע אם יבריח אלו אבל אם הוא אמיד בנכסי כגון בנ"ד שר' יצחק הנז' אמיד בנכסי טובא אע"פ שהיה אמתלאה בדברי התובע אין מעכבים אותם הנכסים וזה מבואר ופשוט בדברי הרא"ש שכתב כלשון הזה וכן מי שבא לפני ב"ד ואמר יש לי תביעה על פ' ומצאתי נכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבות חובי הרי מבואר ופשוט בדבריו דלא איירי אלא דשאם יבואו נכסים אלו לידו יבריחם ולא יכול לגבות ממנו אבל היכא דבלא הני נכסי יש לו נכסים אחרים שיוכל לגבות מהם אין מעכבין נכסים הללו וכן מבואר עו' בדברי הגאון שהביא דתקנתא דרבנן הוא באיניש דמפסיד נכסיה משום השבת אבידה משמע בהדיא דלא איירי אלא בדמפסיד נכסיה ולא ימצא זה ממה לגבות ומשום השבת אבידה אבל אי לא מפסיד נכסיה דאין כאן השבת אבידה אין מעכבים הנכסים וכך הם דברי תשובת הרי"ף ז"ל שכתב מצי אמר ליה אדהכי והכי אכלת לזוזי וליכא לאישתלומי ממך עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק קס״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.