אבקת רוכל · חלק ק״ס סימן ה׳

ולענין שיווי פרעון דמי הכוס לכאורה נראה דהיינו ההיא דירושלמי בפ' הכונס חד אמר זיגין הוא מלא וחד אמר מטקסין הוא מלא ואמר ר' אמי הרי זה נשבע ונוטל אבל כי דייקת ביה לא דמי דשאני הכא דאומדן דעתא הוא שאין אדם עשוי להשאיל כוס שוה ממון רב בלא עדים ובלא משכון ולהניחו ביד השואל זמן רב ועוד שהעיד עד א' בקי ורופא שלא היה אלא מעצם דג וזה מסייע לאומדן דעתא ועוד שנודע לב"ד שפעם כו' השאילו על משכון עצי בשמים ואם היינו באים לחייבו לא היה אפשר לחייבו אלא עד כדי דמי אותו עצי בשמים אחר שישבע המשאיל שלא היה שוה אותו כוס פחות מכדי דמי אותו עצי בשמים אבל אין נראה לחייבו אפי' בכדי דמי אותו עצי בשמים משום דמי שלוקח משכון על חפץ א' אורחא דמילתא שלוקח משכון שוה יותר מדימי החפץ עוד שבנדון זה אם הוא של אליקורנו שוה ממון רב ואם הוא של עצם דג שוה דבר מועט מאד ואומדן דעתא שאינו שוה אלא דבר מועט והעד הרופא מסייע ליה לכן הדרך הישרה לפשר ביניהם שתפרע חצי דימי אותו עצי בשמים אם תבא לידי גיבוי כתובתה אבל בעודה תחת בעלה הבעל והאשה פטורים אחר שישבעו ככתוב לעיל זה הוא מה שנראה לי בדין זה כתבתי וחתמתי הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה