תו גרסינן בפרק הנז' רבה ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אבא ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר ביזנא אכל להו עגלא תליתאה אמר ליה רבה לשמעיה פי' לשמשו של בעל הבית זכי לי מתנותיך דבעינא למיכל לישנא בחרדלא רבה אכל רב ספרא לא אכל ופרש"י ז"ל רבה אכל אע"ג דלא מטא לידיה דכהן סמך אדרב יוסף דלעיל רב ספרא לא אכל דלא מטא לידיה דשמשא איקרוייה לרב ספרא מעדה בגד ביום קרה כו' ואסיקנא דכוליה היא רבה איקריו' הכי דלא אמרה רב יוסף אלא היכא דלא אפשר ליה ודוקא באחר אבל שמעיה בעל כרחיה מזכי ליה ואי איתא דבנתינת טבח פרוטה דמועיל למה לא נתן רב ספרא פרוטה דמועיל אע"ג דאפשר ליה ויאכל לשון בחרדל ולא יטיל קנאה בסעודה אלא ודאי מוכרח דמאן דאפשר ליה אין תקנה אלא שיביאו לידי כהן ולכך רב ספרא לא אכל לפי שלא באו לידי כהן כדפרש"י ז"ל כ"ש דאם איתא דבנתינת פרוטה יועיל והוא הדבר שאין הדעת טועה בו לומר שהוא שיווי לכל המתנות אלא שמוחל השאר מה לי מחילת קצתם מה לי מחילת כולן מה לי מכר מה לי מתנה וזה ברור:
אבקת רוכל · חלק ט״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.