אבקת רוכל · חלק קנ״ח סימן ד׳

ועתה אבא לעיקר הדין ואומר שהמורשה פטור מכמה טעמי וטרם אתחיל לדבר אעתיק נוסח הצוואה שעליה סובב קושר הדרוש הזה וזה נסחא אנו עדים ח"מ הלכנו לבקר את הר"י וילאלוב"וש שהיה חולה ומוטל על ערש דוי ורצה לסדר צוואתו בפנינו והסכמנו לשמוע דבריו ולכוין אותם כדי להעיד עליהם ולכתוב ולחתו' שטר צוואת זו וראינו היותו שפוי ומיושב בדעתו כדרך הבריאים ע"כ נטינו אזן לשמוע דבריו ולעשות מהן עיקר וזהו תורף צוואתו ראשונה צוה מחמת מיתה שתגבה אשתו מרת רחל אחר פטירתו כל סך כתובתה עד סוף פרוטה אחרונה בלי שום שטר כלל כדת וכהלכה וזולת זה תטול כל מטלטל הבית זולת חפצו כסף וזהב והספרים וארגז א' מלא נכסים המיוחדים לנכסי רחל בת היק' כה"ר שמואל וילאלוב"וש ז"ל בנו של ה"ר יוסף הנ"ל העומדת היום בקושטאנטינ' עוד צוה שיחלקו כל נכסיו ליורשים כמו שהוא ד"ת והיתומה רחל בת ה"ר שמואל הנ"ל תטול ותירש החלק שהיה לאביה נ"ע בתנאי שתבא לדור פה ואם לא תבא לא תטול מנכסיו של ה"ר יוסף הנ"ל רק עשרה שולטאני"ש זהב לבד וחלק המגיע ליתומה הזאת רחל הנז' גם החלק המגיע ליתמי ה"ר שלמה הנז' בנו' של ה"ר יוסף הנז' העומדי' פה צפת תוב"ב על שני חלקים הללו תהיה מרת רחל אשתו של ה"ר יוס' הנ"ל אפטרופוס' ולא יצאו הנכסים הללו מתחת ידה עד שיגדלו היתומים כנ"ל ועד שתנשא היתומה הנ"ל ותבוא לדור פה כמו שהותנה למעלה ע"כ ומפני שהיתומה בקושטאנטינא עם אמה וקרוביה מצד אמה ולא היתה רוצה להניחם כך לבא ולדור בצפת תוב"ב ושלחה לתבוע זכותה בנכסי זקנה שכבר הגיע לפרקה ורצונה להיו' לאיש והאפטרופוס' לא היתה רוצה להוציא דבר מידה כי לא תבוא לדור פה ככתוב בשטר הצוואה שאלו לזקן היושב בישיבה על כסא ההוראות החכם השלם כה"ר יוסף ן' לב נר"י ע"ז והשיב ככתוב בתשובותיו סי' מ"ה עיקרא דהאי מילתא איתא בפרק יש נוחלין תנן התם האומר איש פ' בכור לא יטול פי שנים אמר פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה עמ"ש בתורה וכחב רש"י ז"ל לא אמר כלום שהרי מתנה לעקור דבר מן התורה ובעל כרחו יירש עם האחין ואינו יכול לסלקו מירושה אלא ע"י שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בני יירשי כל נכסי ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקא ע"כ ומילתה דפשיט' הוא דהא מתני' היא הלכה פסוקה אליבא דכ"ע וכדקאמר בגמ' לימא מתני' דלא כר"י דאי כר"י הא אמר בדבר של ממון תנאו קיים אפי' תימא כר"י התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל והרב האלפ"סי והרא"ש וכולהו רבוותא כתבו זאת הפסקא מהך מתני' להלכה ובנ"ד דקאמר לא תירש בת בני כי אם עשר' שולטאנ"יש לבד היינו מתני: