ומעתה אפילו אם היתה מגעת לנשואין והיו עוברים ולא היה נכתב התנאי ההוא בכתובה היה פטור המורשה מפני שמאחר שלא הוציא מידו החפצים עד שקבל עליו המקבלם לכתוב בכתובה התנאי ההוא אין לו שוב שום עסק בדבר אם יכתבו התנאי ההוא ואם יחדלו ועוד שמאחר שכתבה האם שלא הוציא מידם החפצים ההם עד שיכתב בכתובתה שיחזיר חמשת אלפים לבנים אם היתה מגעת לנישואין ולא היה נכתב בכתובה התנאי ההוא היו גובים היורשים החמשת אלפים לבנים מאחר שמבורר בכתב ההוא שלא ניתנו לה החפצים ההם אלא ע"מ שיחזיר החמשת אלפים לבנים שנכתב התנאי ההוא בכתובה דמי לענין שאם היתה מגעת לנישואין והיתה נפטרת בלא זרע היה חייב. הבעל להחזיר החמשת אלפים לבני' מכח הכתב ההוא שכתבה האם וא"כ הרי קיים המורשה הזה תנאו אילו היה צריך לקיימו כ"ש שכבר נתברר שלא היה צריך לקיים שום תנאי מכל טעמי דכתיבנא וכבר נזכרו קצת טענות אלו בפסק הארוך שכתב הב"ד שפסק ביניהם מלבד טענות אחרות שכתב ולא כתבתים פה כדי שלא להאריך:
אבקת רוכל · חלק קנ״ח סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.