ועל הטענה שטענה אשת הר' יצחק אזובב שמעת הראשון מסר לה בעלה הבגדים ואח"כ הלכה והחליפה באחרים ואחרים באחרי' באופן שלא יצאו מתחת ידה לעולם דמתנה כמכר יש בה משום תקנת השוק ונר' דאפי' תימא דהוייא מתנה במתנה כי האי שנותן לאשתו מודה הרא"ש דלא שייך בה תקנת השוק דהא מילתא דלא שכיחא לא עשו בו תקנת השוק ועוד שלא יצאו המטלטלים מרשותו לגמרי וכדכתב הרא"ש על מוכר שטר חוב לחבירו וכדכתב הטור בסימן ס' וקי"א וכ"ש דלאו מתנה מיקרי מה שנתפסת אלא פרעון דלאו כל כמיניה ואפי' שהביאה עדים בכך י"ל כיון ששטר יוצא מתחת ידה וזה נוסחו שאותם המאתיים שולטאניש של המוקדם שמודה היא בשטר כתובה שקבלתם ממנו עכשיו הוא מודה שלא נתנם לה ונותן לה רשות ליפרע מנכסיו הסך הנז' הרי שהיא טוענת שלא קבלתם ועכשיו באה ליטול בתורת פרעון והודאת ב"ד כמאה עדים דמים ויש לזה ראיות ואין מקום להאריך:
אבקת רוכל · חלק קנ״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.